כנגד שלושה ציטוטי מזוז

קבלו כותרת: "מזוז: במדינה מתוקנת, ליברמן לא היה שר" (מעריב / 2.6.09). בקביעה הזאת, אותה השמיע בכינוס לשכת עורכי הדין באילת יש מסר: ישראל איננה מדינה מתוקנת. עובדה- ליברמן שר. קבלו עוד ציטוט מפי מזוז, והפעם ההסבר שהוביל להרשעת שר המשפטים לשעבר חיים רמון בעבירת מין: "ניתן היה להימנע מכך אילו רמון היה מתנצל מראש על מעשהו. רמון המיט על עצמו את כתב האישום. כאשר השר מציב את העניין בשאלה האם הוא שיקר או הקצינה שיקרה, אז אני לא חושב שאפשר להותיר מצב כזה תלוי באוויר". ציטוט אחרון: "בחברה דמוקרטית חשוב שהדרג הפוליטי ייהנה מאמון ציבורי גבוה. במציאות הישראלית, ההערכה של הציבור למערכת הפוליטית, לא נמצאת בשיאה". שלושה ציטוטים, שאילו אני יועץ של היועץ, הייתי מייעץ לו להימנע מלהשמיע אותם. נכון, ישראל איננה מדינה מתוקנת, בעיקר משום שאלה המופקדים על תיקונה, אינם מתוקנים. מזוז אחד מהם. "בחברה דמוקרטית", אומר לנו היועץ, "חשוב שהדרג הפוליטי ייהנה מאמון ציבורי גבוה". ומה בעניין החשיבות של אמון הציבור במערכת המשפטית? מומחים ממני יודעים לתאר את הרקב שפשה במערכת. הרינונים על אודות התנהלות בעייתית של בני הזוג ביניש, הדרך בה נבחרים שופטים (חבר מביא חבר), חסימת משפטנים עם אג'נדה "זרה" (פרופ' רות גביזון), הנפוטיזם, והאוריינטציה השמאלנית המובהקת- הם רק חלק מהסיבה לירידה דרסטית וקבועה באמון הציבור במערכת. מזוז הסביר את האילוץ בהבאת חיים רמון לדין ב-שתי גרסאות מתנגשות: "כאשר השר מציב את העניין בשאלה האם הוא שיקר או הקצינה שיקרה, אז אני לא חושב שאפשר להותיר מצב כזה תלוי באוויר". אם שתי הגרסאות המנוגדות בפרשת רמון הן "התנגשות בין שני קטנועים", הרי שהגרסאות המנוגדות בין עדנה ארבל ומני מזוז בפרשת האי-היווני הן התנגשות בין שתי משאיות. ואני לא מתכוון למחלוקת - זו מותר שתהיה - אני מדבר על ההסבר של מזוז למניעיה של ארבל בטיוטת כתב האישום עליה חתמה. שמענו ונדהמנו. "היא סימנה קודם מטרה, ואח"כ גיבשה ראיות... היה כאן תהליך בלתי מתקבל על הדעת". במילים האלה הסביר מזוז לכל העולם את טיוטת כתב האישום נגד שרון. פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, מרים רוזנטל, שמעה ורוחה סערה. בראיון לטל רוזנר אמרה רוזנטל: "אי-אפשר לגשר על הפערים האלה. מעולם לא היה מצב כזה בין יועץ משפטי לממשלה, לבין פרקליטת מדינה, שבו אחד אומר שחור והשני אומר לבן" (Ynet / 15.6.04). ובתרגום חופשי: מזוז האשים את עדנה ארבל בניסיון לתפור תיק לראש הממשלה מתוך כוונה להפיל את השלטון. הייתכן? אם מזוז צודק, הרי לא יעלה על הדעת שתופרת תיקים תכהן כשופטת בבית המשפט העליון. ואם שתי הגרסאות המנוגדות בפרשת רמון הובאו לבית המשפט להכרעה, הרי ששר המשפטים לשעבר, טומי לפיד, היה חייב להקים ועדה שתחקור ותכריע בין מזוז לארבל. דקה אחרי פרסום המסקנות, ארבל או מזוז - אחד מהם היה צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה. זה, אם היינו מדינה מתוקנת...