ארדן גלעד

נשוי לשלומית שור, עו"ד ואשת יחסי ציבור. לזוג ארבעה ילדים.

נולד וגדל באשקלון. הבכור מבין ארבעת ילדיהם של הזוג אבינועם ארדן, איש חינוך ועו"ד ויהודית ארדן, פסיכולוגית חינוכית. הוריו של ארדן נולדו שניהם במחנות העקורים באירופה (אביו יליד רומניה ואמו ילידת הונגריה) ואיבדו רבים מבני משפחתם בשואה. כבן למשפחה המשתייכת למגזר הדתי-לאומי נשלח ארדן למסגרות חינוך דתיות. את לימודי התיכון עשה בישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" בירושלים. את שירותו הצבאי עשה כקצין בחיל-השלישות. במהלך השירות הצבאי התפקד למפלגת הליכוד, הוריד את הכיפה מראשו והחל לקיים אורח חיים חילוני-מסורתי בעיקרו. השתחרר מצה"ל בדרגת סרן ולאחר טיול במדינות אסיה החל בלימודי משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בתקופת הלימודים. את פרנסתו מצא בעיקר בעבודות מלצרות במסעדות שף בתל אביב. בזמן הלימודים נטל חלק בפעילות פוליטית במסגרת תא הליכוד והיה שותף להפגנות מחאה נגד הסכמי אוסלו. פעילותו הפוליטית יצרה היכרות בינו ובין אריאל שרון (אז מבכירי הליכוד) שהיה לפטרונו הפוליטי. את תקופת ההתמחות עשה במשרדו של העו"ד דב ויסגלס (מבכירי העו"ד בישראל ומקורבו של אריאל שרון). לאחר הסמכתו כעורך דין עבד במחלקה המשפטית של חברת פרטנר ובמשרד עורכי הדין ברגמן וקסלר. בהמשך מונה למנכ"ל החברה לפיתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בע"מ. בוגר לימודי תואר שני במדעי המדינה, מנהיגות ציבורית ופוליטית באוניברסיטת תל אביב.

כניסה למערכת הפוליטית לאחר רצח רה"מ יצחק רבין ולקראת מערכת בחירות קרבה גויס לשמש כיועצו של שרון. לאחר ניצחון הליכוד בבחירות מונה לשמש כיועצו של רה"מ בנימין נתניהו, וכמנהל האגף לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה וכיו"ר צעירי הליכוד. התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-15 (1999) אולם כשל מלהגיע למקום ריאלי. ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-16 (2003) שובץ במקום ה-28 והחל לכהן כח"כ בסיעת הליכוד. במהלך כהונתו הראשונה כח"כ היה ממובילי ההתנגדות בליכוד לתוכנית ההינתקות מרצועת עזה. בכנסת ה-16 שימש ארדן כיו"ר ועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים וכיו"ר ועדת המשנה לספורט. היה חבר בוועדות הבאות: ועדת הכספים, חבר בוועדת הכלכלה, ועדת החינוך, התרבות והספורט, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועדה מיוחדת לנושא בעיית העובדים הזרים, הוועדה לזכויות הילד, ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט, ועדת המשנה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, ועדת חוקה, חוק ומשפט. ב-2015 מונה גם כיו"ר עמותת "אל-סם". ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-17 (2006) שובץ למקום הרביעי והמשיך בכהונתו כח"כ. במהלך כהונת הכנסת כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה; וכן היה חבר בוועדה למאבק בנגע הסמים וחבר בוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עמלות הבנקים. ארדן נחשב לח"כ פעלתן שיזם מספר רב של הצעות חוק אשר זכו לבולטות תקשורתית, בעיקר בתחום הבטיחות בדרכים והגנה על זכויות הצרכן. בין החוקים שהוביל לחקיקתם: חוק אשר הטיל חובה על חברות לתאם מועד להגעת טכנאי, חוק אשר קבע חובת חבישת קסדה ברכיבת אופניים, חוק לאיסור עישון במקומות ציבוריים, חוק שהטיל על נהגים חובת אחזקת אפוד זוהר ברכב, חוק לשלילה מיידית של רשיון הנהיגה של נהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית ועוד. שר בממשלה בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-18 הגיע ארדן למקום השני. לאחר הבחירות (2009) הרכיב יו"ר הליכוד בנימין נתניהו את הממשלה ה-32 וארדן מונה לשר להגנת הסביבה. בתפקידו זה קידם מספר חוקים בעלי תרומה משמעותית להגנה על הסביבה, דוגמת "חוק האריזות" - חוק שהטיל על מפעלים חובת רף מינימום למיחזור אריזות מוצרים. כמו-כן קידם את נושא הפרדת האשפה לסוגיה ברשויות המקומיות, הוביל יוזמה לניקוי הגליל המערבי מאזבסט, תמך במאבקים ציבוריים להגנה על חופי הים בישראל מפני פיתוח נדל"ני (דוגמת המאבק על חוף פלמחים). לאחר הבחירות לכנסת ה-19 (2013) המשיך ארדן לכהן כח"כ בסיעת הליכוד. בממשלה ה-33 אותה הרכיב נתניהו מונה לשר התקשורת ולשר להגנת העורף. בתפקידו כשר להגנת העורף הוביל מאבק מול משרד הביטחון ופיקוד העורף בנוגע לחלוקת הסמכויות על הטיפול בתחום הגנת העורף. משלא הצליח במאבק התפטר ארדן מתפקידו וקרא לרה"מ לפרק את המשרד. זמן קצר לאחר מכן פורק המשרד להגנת העורף וסמכויותיו הוטמעו במשרד הביטחון. בתפקידו כשר התקשורת נטל על עצמו ארדן משימה בה כשלו רבים לפניו- שיקום השידור הציבורי בישראל. במהלך כהונתו הצליח להוביל חקיקה אשר קבעה את פירוקה של רשות השידור והקמתו של גוף שידור ציבור חלופי (לימים כונה – התאגיד) וביטל את אגרת רשות השידור. תקנות "חוק השידור הציבורי הישראלי", גובשו על-מנת להעניק לגוף החדש הגנה מלחצים פוליטיים ולכוונו לשיקוף מגוון העמדות והאידיאולוגיות בחברה הישראלית. מלבד העיסוק בשידור הציבורי עסק ארדן בקידום רפורמת "השוק הסיטונאי" בתקשורת הקווית בישראל שנועדה להביא להורדת מחירים בשוק, אולם לא הספיק לממש את הרפורמה במהלך כהונתו. בשנת 2014 לאחר פרישתו של השר גדעון סער מן הממשלה, עזב ארדן את משרד התקשורת ומונה כמחליפו של סער במשרד הפנים. כהונתו בתפקיד ארכה כשנה בלבד, עד לפירוק הממשלה על-ידי נתניהו ב-2015. שר לביטחון פנים לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (2015) המשיך ארדן לכהן כח"כ בסיעת הליכוד. בממשלה ה-34, גם היא בראשות נתניהו, מונה לשר לביטחון פנים, שר ההסברה ושר לנושאים אסטרטגיים. במרכז כהונתו כשר לביטחון פנים עמדה התמודדות עם עלייה ניכרת במספרן של פעולות טרור פלשתיני נגד אזרחי ישראל (זכתה לכינוי – טרור הסכינים), פרישתם של מספר בכירים בסגל הפיקוד המשטרתי בשל עבירות מין וטוהר מידות וביקורת גוברת נגד התנהלות המשטרה מול אוכלוסיות מוחלשות (ישראלים ממוצא אתיופי, ישראלים ערבים וכו'). בשנת 2015 סיים המפכ"ל יוחנן דנינו את תפקידו, כמחליפו בתפקיד בחר ארדן למנות את גל הירש, תת-אלוף במיל. ההחלטה זכתה לביקורת ציבורית ומשפטית קשה אשר הובילה את ארדן לבסוף לסגת בו מן המינוי. זמן קצר לאחר מכן הודיע על מינויו של רוני אלשיך, סגן ראש השב"כ, לתפקיד. במהלך כהונתו התבטא ארדן מספר פעמים באופן תקיף נגד הציבור הערבי בישראל ונציגיו בכנסת. כך למשל את גל השריפות שהתרחש בישראל בנובמבר 2016 קשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני וכינה אותו "טרור הצתות". באירוע נוסף אשר התרחש בינואר 2017 סביב פינוי תושבים מן היישוב הבדואי אום אל חיראן (ישוב לא מוכר בנגב), טען כי מותו של השוטר באירוע היה תוצר של פיגוע לאומני. סביב התבטאויות אלה ודומות להן ספג ביקורת עזה בטענה כי התבטאויותיו עוינות ומסיתות נגד הציבור הערבי ואינן עומדות על בסיס עובדתי מוצק. בראשית 2017 הודיע ארדן כי בכוונתו לקדם שינוי במדיניות המדינה נגד צרכני קנביס, במסגרת המדיניות החדשה יומר האישום הפלילי בקנסות. מינויו לשגריר בלאחר השבעת הממשלה ה-35 בראשות בנימין נתניהו מונה לשר לשיתוף פעולה אזורי, כמינוי זמני עד למינויו לשגריר ישראל באו"ם. ביולי 2020 החל לכהן כשגריר ישראל באו"ם. בינואר 2021 מונה לכהן במקביל גם כשגריר ישראל בארה"ב. בנובמבר 2021, בעקבות הקמתה של הממשלה ה-36 בראשות נפתלי בנט, סיים את כהונתו כשגריר ישראל בארה"ב.