תכנון היא מילה יפה, כל מהנדס יודע מה משמעותה.
במינהל הציבורי בארץ, תכנון משמעותו הרבה הרבה כסף. כי תכנון בישראל, הוא הדלק של תעשיית הנדל"ן, או נכון יותר חוסר התכנון.
עובדת במשרד הפנים לא הייתה מבסוטה משיטות ה"תכנון" של המשרד, ופיתחה לעצמה שיטה, היא נצמדה לעקרונותיה, ולא שמה יותר מדי קצוץ על השיטות הנלוזות של חבריה.
פעם אחת היא התבלבלה, והתלוננה עליהם.
לאחר הגשת התלונה הועברה העובדת מתפקידה, ובתפקיד החדש, שלדעת המעסיקים לא נופל מתפקידה הקודם, היא שבתה ממלאכתה, ועל כן פוטרה.
העובדת פנתה למבקר המדינה לקבל הגנתו כחושפת שחיתויות, הוא נתן לה הגנה למספר חודשים, ואז הסיר הגנתו והעובדת פוטרה.
העובדת עתרה לבג"צ נגד מבקר המדינה.
את פסק הדין המפורט כתבה כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה, ושוב אנו רואים נימוקים מאוד מאוד עמוקים ברדידותם.
היא כותבת בפסק הדין שהמדובר בתשתיות לאומיות חשובות מאוד, נו, אז אוודא שצריך לשמור על סדר.
והיא אומרת שהעובדת הייתה קוץ בתחת כל השנים ורק לאחר התלונה העבירו אותה מתפקידה, אז אוודא שיש קשר נסיבתי בין התלונה לבין ההעברה וזאת על אף שדנו או חשבו גם קודם להעבירה, כי גם במשפט, המעשה יותר קובע מהמחשבה עליו.
והיא אומרת שבקשתה של אדם טבע ודין להצטרך כמשיבה "ידידת בית המשפט" על-מנת לתמוך בטענות העותרת דחתה מסיבות שקשה לי לחזור עליהן, פן אפגע בבית המשפט הנכבד.
לו הייתי חושד בכשרים, הייתי אומר שהמדינה מממנת את בית המשפט העליון ולכן, בית המשפט משיב למדינה כגמולה, ועוזר למדינה להמשיך בדישה.
אבל כבר נאמר שהחושד בכשרים לוקה בגופו, ואני כבר לקיתי רבות בשנה האחרונה ולא בא לי ללקות עוד, ולכן אין לי כל ברירה אלא לומר שיש לנו קבוצת שופטים עליונים שהם אנשים מאוד מאוד טובים וישרים, אך הם לגמרי לגמרי מנותקים, מהציבור, מהחוק, מהאסון שפוקד את המינהל הציבורי, ואת רשויות התכנון.
במקום להוות גורם מרסן, שופך בית המשפט העליון עוד ועוד שמן למדורת השחיתויות הגואה במדינת ישראל (ראו לדוגמה את מהלכי הבג"צ בעניין וינוגרד), בית המשפט מגן על הגנבים, ומוקיע את חושפיהם, בית המשפט העליון מתמרץ בפועל את הפשע במקום לרסן אותו.
עד מתי?
