כוכב נולד לא בא לי לראות, אך משפחתי, האישה, הבת הגדולה (הקטנה גרה מחוץ לבית - לומדת בבאר שבע), וכן הכלבה, מרותקות למסך לאורך כל צירי הלידה הכואבים, הצעתי אפידורל, אבל הן אמרו שאוהבות את זה טבעי.
חמש דקות לפני הסוף הן מפעילות את התרעת הכוננות, אבא אפרים בא לראות פולישוק.
את הפרקים הראשונים פיקששתי, ואז שמעתי מהחבר'ה שמדובר בחומר רציני, ומצאתי את החומר ב-VOD בחמישה שקלים לפרק, ואני יודע שיפטרו אותי, כאשר ישמעו שזוהי הפעם הראשונה שהזמנתי תוכן VOD בהוט.
אני רוצה להגיד לכם שלתוכנית הזו יש יתרון בולט וחיסרון בולט, היתרון הוא שהיא מציגה את הפוליטיקה הישראלית במלוא מערומיה, והחיסרון הוא שהיא מגלה טפח ומכסה תשעה טפחים.
הסדרה מגרדת רק בקצה המזלג את עלילות השלטון בישראל, ואת הסיכון שהשלטון מהווה לעתיד האומה בעיקר היבטים של קשרי הון-שלטון-עיתון.
בסדרה משחק העיתונאי אמנון דנקנר, אשר ככל שידוע לי עשה אי-פעם תפקיד כזה בתיאטרון, ותמהתי מה לו ולתפקיד (ולא אחטא לאמת אם אומר שגם כאן נולד לנו כוכב, ממש כמו סוזן בויל, גם הגבות דומות).
אם יורשה לי, אני מבקש לראות את תפקידו של דנקנר, כמעין בקשת סליחה מן הציבור על עברו העיתונאי, עבר בו לדעתי, יצר דמויות כמו חומי שליט לרוב, שלט בהן, כיוון את מהלכיהן, דיווח כרצונו על מעשיהן, ושלט בפועל במדינה (לא לבד - אלא עם קבוצת חברים מצומצמת).
אני רוצה מאוד לקוות שהשינוי שמקרין אמנון, מהווה הכאה על חטא, ואני מאוד מקווה שהדברים ייאמרו במפורש, לטובת הדורות הבאים.
לא הספקתי לקום עם תום הסדרה והנה פרק דוקומנטרי עם השופט שמגר, עטור התהילה.
TO MAKE THE LONG STORY SHORT אומר ששמגר איש האשכולות, החכם, הסב האוהב והמסור, חסיד הג'אז והמחול, חי כל חייו בסרט, ועתה גם חמש דקות אחרי פרק מאוד מאוד משמעותי בסדרה פולישוק הוא, שמגר, ממשיך לגרוס את המנטרות הגרוסות של עוצמת החוק, ומשטר הצדק ועוד ועוד נוסחאות חבוטות.
מערכת המשפט, בייחוד מערכת המשפט הציבורי, אשר הפרקליטות (שמגר שם) משרד המשפטים (גם שם גר שמגר) ובית המשפט העליון גם שם וגם שם וגם שם גר שמגר) הן כולן מערכת המשוב המייצבת של גופי המינהל בישראל, ומסתבר שכל המערך הזה של המשפט הציבורי, לא ממלא כלל את ייעודו, כי גופי המינהל עושים מה בראש שלהם, בית המשפט ומערכות המשפט עושים מה בראש שלהם, ואלה קווים מקבילים אשר במקרה הטוב, לא נפגשים לעולם.
ממערכת המינהל איננו צופים עוד לדבר, אך מערכת המשפט, אשר יותר מכל אמורה להיות מערכת לומדת, אשר רמת האינטליגנציה המדידה בה עולה פי עשרה על רמת האינטליגנציה של המינהל הציבורי, לא נלחמת במחלות המינהל, אלא מצטרפת למחלות המינהל, וודאי שהיא מחרישה למולן.
ושופט אילם, יכול לשפוט רק בעולם התחתון, כי שם מדברות הידיים (ראו סדרה גדולה נוספת - הבורר).
מערכת המשפט הציבורי בישראל, בייחוד זו המתקיימת בירושלים, בבית המשפט העליון, היא מערכת אוטיסטית, חירשת אילמת עיוורת, והיא זו הנושאת באחריות המרבית למה שאנו רואים על המסך בפולישוק.
הייתי מעדיף לראות את בית המשפט בעליון בצריפים של המנדט, וללא יחסים של תן וקח עם מערכות השלטון, מאשר לראות את היכל הפאר עם סמליו המרובים, עם המראות המחברות את הבניין לקרקע, וזאת בדמיונו הפורה של איש גדול ומאוד מאוד תמים ומזיק - מאיר שמגר.
