ליקויי כוחות האור

הירשזון, בניזרי, דרעי, אולמרט, שריד הכותרות הראשיות בעיתונים שוב נפוצו לכל עבר, ממתינות לאסון שיקבץ אותם יחדיו. הארץ בוחר לכותרת ראשית אמירה מעוררת מחלוקת של הרב הצבאי הראשי, לפיה בנות אינן צריכות לשרת בצה"ל [אנשיל פפר]; ידיעות אחרונות בוחר אמירה של ראש ממשלת ישראל לפיה "ישראלים לא מוכנים להיות פראיירים" [שמעון שיפר]; "ישראל היום" בוחר לדווח בכותרתו הראשית על "שריפות והצתות ביום החם בשנה" [דני ברנר ודן לויה]; ואילו הכותרת הראשית מעריב היא של בן כספית, המדווח כי במשך שלושה חודשים מנע שר הביטחון פגישה בין ראש הממשלה לרמטכ"ל (או בלשון הפמיליארית של העיתונות "ברק מנע פגישה בין נתניהו לאשכנזי"). חציו התחתון של שער מעריב עוסק במעריב. העיתון מתגאה היום בהשפעה על המציאות - פעמיים. פרס ספיר בוטל בעקבות תחקיר שפרסם העיתון [גלי גינת], ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין התנצל בפני ראש הממשלה לאחר שהתבטאויותיו בראיון למוסף "סופשבוע" של מעריב הגיעו לאוזני נתניהו. על ההתנצלות של ריבלין, תוך מתן קרדיט ראוי, מדווח גם ב"ישראל היום". הידיעה על ביטול הפרס היא בלעדית למעריב. עיון בעיתון מעריב פנימה מלמד שסדר הידיעות בשער הועמד על ראשו. הכותרת של כספית על יחסי שר הביטחון וראש הממשלה אומנם נבחרה לראשית, אבל הידיעה עצמה מופיעה רק בעמוד 5. הכפולה הפותחת במעריב מוקדשת לפרשת פרס ספיר. האם סערה בעולם הספרות, גדולה ככל שתהא, מצדיקה את הכפולה הפותחת בעיתון יומי? אולי אם היה למעריב מוסף ספרות קבוע, היה קל יותר לקבל את הסיקור המקיף לפרס ספיר בלא התחושה כי בעצם העיתון כותב כאן על עצמו. אגב, למרות שהעיתון מדגיש בכותרת הגג בשער, בסטמפה על הכפולה הפותחת, בכותרת המשנה לכתבה ובמשפט הפותח אותה, כי פסילת הפרס באה בעקבות תחקיר מעריב, חלק נכבד מהעדויות שהעלה העיתון על ניגוד העניינים בהכרעת השופטים הופיע כבר קודם לכן, למשל, בכתבה מאת עינב שיף באתר "וואלה". מכל מקום, גלי גינת מדווחת הבוקר על ההתפתחות הדרמטית - הפרס בוטל. לפי הדיווח, מנכ"ל מפעל הפיס, שאול סוטניק, כינס את דירקטוריון קרן ספיר, שם הוחלט לבטל את החלטת השופטים על זוכה הפרס ועל המועמדים הסופיים לו ולפתוח בהליך בחירה חדש. לצד הידיעה על הביטול, שני טורי רקע על הספר ופרס ספיר, וטור דעה נוקב במיוחד מאת בן דרור ימיני, שכותרתו במהדורה המודפסת, "ייקוב הדין את שריד", היא פרפרזה על פרפרזה. בשבוע שעבר, כתב שריד בהארץ מאמר בעקבות הענשתם של השרים לשעבר, שלמה בניזרי ואברהם הירשזון, תחת הכותרת "ייקוב הדין את השר". ימיני משווה את התגובה של שריד להאשמתו בניגוד עניינים לטענות שהשמיעו שני השרים המורשעים, ובהמשך משווה ימיני את מעשיו של שריד לעבירות של אריה דרעי ולחשדות כלפי אולמרט. ימיני רואה במקרה של שריד דוגמה ייצוגית לשלטון האליטה (הישנה), המרשה לעצמה לפעול באופן לקוי תוך מתיחת ביקורת על אחרים. הוא לועג לכל "מחלקת כוחות האור", כפי שהוא מכנה אותה, דורש כי תיפתח חקירת משטרה בעניין ומעניק צל"ש למפעל הפיס, על התנהלותו הזריזה בפרשה.