מי שמפקפק, עדיין, בעובדה שעברית היא, אכן, שפה קשה, מוזמן להשתכנע. אפילו אלה שמופקדים על שמירת כבודה, אינם מצליחים לעקור ממנה את נח בשבע שגיאות. אלה פשוט חוזרות על עצמן, חדשות לבקרים, לא רק באמצעי התקשורת, אלא אפילו אצל המדקדקים בה והעומדים על משמרה.
קחו, למשל, את מי שהיה "משוגע" ללשון נקייה, כמו האלוף רחבעם (גנדי) זאבי, מנוחתו עדן, שבעצמו כשל, יום בהיר אחד, כאשר סיפר לחבריו כי חזר זה עתה מ"מספרה" (קמץ במם). היה אז מי שגילה, בצדק, את אוזנו של אביר השפה והעמידו על טעותו: "מספרה" (בחיריק במם), בדיוק כמו מכבסה וממטרה.
מאז זרמו מים רבים בים התיכון. העיתונות הכתובה והמדיה האלקטרונית ממשיכות לחטוא לשפה, הגם שמועסקים בהן יועצי-לשון, ואינן מצליחות למנוע את שיבושי הלשון, הפושים בכל חלקה טובה שלהן.
וכך אנו קוראים בעיתון ושומעים בגלי הרדיו ובערוצי הטלוויזיה על "אפליה לטובה", או על "אפליה מתקנת", שאינם אלא דבר והיפוכו, במקום להשתמש, במקרה החיובי, במילה "העדפה". בצדק העיר על כך, בעצם הימים האלה, שר התקשורת, מרדכי כחלון, כשתיקן את שיבוש הלשון הזה של עמנואל רוזן, בראיון עימו, בתוכנית הטלוויזיונית, "תיק תקשורת".
תיק כבד אז מסתבר שלתקשורת יש, באמת, תיק, שהוא כבד מנשוא. כותבים ומדברים בה על "סאדאם חוסיין, שליט עירק לשעבר", כאילו עירק היא זו שפסה מן העולם; ואותם דברים אמורים בנשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, המכונה תדיר בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, כ"שופטת בית המשפט העליון לשעבר", בעוד שבית המשפט, תודה לאל, ממשיך לתפקד.
ומה נאמר על מבקר המדינה והאומבודסמן הישראלי, השופט בדימוס, מיכה לינדנשטראוס, ש"ביקר את עמיתו השבדי"? והרי המבקר השבדי, אבי האומבודסמנים, הוא, מן הסתם האחרון שנזקק או שראוי לביקורת. בסך-הכל המדובר רק ב...ביקור-נימוסין אצל העמית למקצוע!
במוספי הספורט של העיתונים מציינים לשבח את אותה "אתלטית, שעומדת עם שתי רגליים מוצקות על הקרקע", בעוד שהאתלטית ורגליה הן, בעצם, יישות אחת, שאין להפריד ביניהן. לכן היא, פשוט, עומדת בשתי רגליים מוצקות על הקרקע. ובנשימה אחת מזכירים לטובה "מתאגרף ששוקל 60 ק"ג". אלא שמה, לעזאזל, יש לו, בעצם, לשקול, כשמשקלו עומד על 60 ק"ג?
ואחרון-אחרון, באמת לא חביב בכלל: ה"מאניה הרוסית", החוזרת על עצמה, מדי יום ביומו, באמצעי התקשורת האלקטרוניים: אניה, בקמץ רגיל, במקום אוניה בקמץ קטן; צהריים בקמץ רגיל, במקום צוהריים בקמץ קטן; וארלזרוב, במקום ארלוזורוב. והרי לא מדובר ברדיו מ(ו)סקבה! אז למה, לעזאזל, לרצוח, בדם קר, את...השפה העברית?