תמיד אמרו לנו שלא די במעשה הפלילי, וחובה תמיד שתהיה גם כוונה פלילית. אך מה דינו של סיפור כרמיה, אשר כוונה פלילית יש בו מעל ומעבר לכל ספק, ואילו היועץ טוען שמעשה פלילי, ככל הנראה, אין כאן?
ומדוע יש כאן כוונה פלילית מובהקת שבמובהקות?
- מדובר בבית משומר אשר המגורים בו אסורים באותה עת.
- ראש העירייה לשעבר ושר בכיר ביותר הוא חלוץ רוכשי הדירות בפרויקט, ומקבל הנחה מאד מאד גדולה.
- איש לא מסתיר שהקונה הראשון הוא ראש העירייה לשעבר, הדבר גם ידוע במסדרונות העירייה.
- היזם לא מסתיר מפני קונים פוטנציאליים שהקונה הראשון הוא ראש העירייה לשעבר. הוא יודע שאם הם יידעו שראש העירייה קנה, משמע שסיפור ההיתרים סגור, כי מי לא מכיר את ראש העירייה לשעבר ואת השר הבכיר!!
- ראש עירייה לשעבר ידוע כסוחר ממולח, ואם שילם מיליון דולר, הרי שלכולם ברור שלא קנה חתול בשק אלא ידע היטב מה הוא קנה, את העובדה ששילם מיליון יודעים גם כל הקונים הפוטנציאלים האחרים, והם גם יודעים שהלה סוחר ממולח!!!
- ידועים לכל קשריו ענפים של ראש העירייה עם עובדי העירייה ובכיריה, שהיו נתונים למרותו עד לפני זמן לא רב.
- חקירת המשטרה מעלה חשד שהיה יחס מיוחד לפרויקט במסדרונות העירייה, ועל כן אין כעת כל מסקנה לגבי עובדי העירייה ובכיריה – והחקירה בעניינים נמשכת.
וכאשר יש כוונות פליליות כל כך מובהקות, רק יועץ משפטי סומא לא ימצא את הסעיף הפלילי אשר כוונות פליליות שכאלה מכוונות נגדו.