מחול שדים מתנהל זמן רב סביב מינוי השופטים החדשים לבית המשפט העליון. עוד לפני כשנה נמנעה הוועדה לבחירת שופטים לעסוק בנושא בטענה שאין למנות שופטים בימי ממשלת מעבר. טענה שזכתה לקיתונות של ביקורת לגופה ולאי אמון בולט ביחס למניעי העלאתה. הדעה הרווחת, ואין חשיבות לשאלה אם זו דעה נכונה, הייתה שהיה מי ששאף להימנע מכל מו"מ עם שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן בנוגע למינוי שופטים והוא העריך שהרכב הוועדה לבחירת שופטים יהיה נוח יותר לאחר הבחירות - תחזית שהתבדתה.
הוויכוח סביב סמכויות הוועדה בימי ממשלת מעבר פגעו באמון שהציבור רוחש להליכי הבחירה. הרבה קודם לכן כבר הוברר לציבור עד כמה הליך הבחירה הוא בעייתי ונגוע בהעדפות אישיות והעדפות הנובעות מהשקפת עולם של שופטי העליון ונשיאו. מועמדותן של פרופ' רות גביזון ופרופ' נילי כהן נפסלה על-רקע זה וכן של מועמדים נוספים. במקרים אחרים היה קל להצביע על חברו אישית הדוקה כגורם מסייע למינוי.
כן הוברר מכבר כי קשרים אישיים בתוך האליטה המשפטית יש בכוחם לסייע למינוי והיעדרם לסכלו. די אם נזכיר כי נשיא קודם של בית המשפט העליון, שמגר, התנגד נחרצות למינוי גב' דורית ביניש כשופטת בעליון ואילו נשיא אחר- ברק דאג למנותה זמן קצר ביותר לאחר שנכנס לתפקידו.
יש לומר את האמת: קיימת שחיקה מתמדת באמון הציבור בהליכי בחירת שופטים ויוקרת מערכת המשפט נפגעה מאד עקב כך. התהליך השלילי צבר תאוצה הואיל והדיונים שוב אינם דיסקרטיים כבעבר וכל וויכוח מוצא ביטוי בכותרות העיתונים.
על-רקע זה ובשל ביקורת נוספת כבר הוכנו הצעות חוק לשנוי הרכב הוועדה. מעבר להצעות יש המתקוממים על קיום הבלוק השיפוטי, יש השואפים להכניס לוועדה שופטים מערכאות נמוכות יותר ויש המשוכנעים שאין בכלל לאפשר לשופטים מכהנים להיות חברים בוועדה. אחרים תוקפים את השתתפות הפוליטיקאים ואף השתתפות נציגי לשכת עורכי הדין נתונה לביקורת נוקבת. ייתכן שהביקורת מכיוונים שונים היא שתבטיח את שימור הרכב הוועדה מבחינה מוסדית, אך היא בוודאי לא תוסיף אמון בדרכי הבחירה ובמעומדים שייבחרו.
ברור שאין הסכמה כלל על זהות המועמדים שייבחרו לבית המשפט העליון. על-פי הפרסומים מתנהל מאבק איתנים בו מטרת הפוליטיקאים לכופף את יד השופטים ולהיפך ואפילו "דיל" אינו נראה עדיין באופק. שופטים שהוצעו לקידום על-ידי הפוליטיקאים נתונים להכפשות. מועמדות השופט דרורי הוסרה לאחר מסע שיסוי מכוון, וכבר נזרקו איומים בוטים ביחס לשערורייה שתתרחש אם מועמדותו של השופט שנלר לא תוסר. מועמדותו של השופט פוגלמן מותקפת בטענה שהנה פרי חברות רב שנים עם נשיאת העליון הרואה בו את בן טיפוחיה וכך אין כל סיכוי לשופטים אחרים, ראויים יותר, אך שאינם נמנים על מקורביה של הנשיאה, להתמנות..
אני מניח שבכך לא הסתיימה מסכת המאבקים, ההכפשות, תרגילי כיפוף הידיים, ההדלפות המרושעות וכל מה שנלווה כיום להליכי המינוי. איני יודע היכן מצוי ה"צדק" בוויכוח, אם בכלל צריך לחפש אותו. איני יודע מי ינצח לבסוף במאבק ברור לנו מי מפסיד- מעמד בית המשפט העליון והרשות השופטת. כל מועמד שייבחר לא ייהנה ממידת האמון המינימאלית החיונית לתפקיד וכבוד בית המשפט העליון ייפגע פגיעה נוספת.
אני סבור שזה הזמן להסכים שהוועדה לבחירת שופטים לא צריכה לבחור שופטים לבית המשפט העליון לעת הזאת. למרות שאין זה רצוי כמדיניות, מוטב כי ימונו מספר שופטים לכהונה בפועל, על דעת רוב חברי הוועדה ואגב כך גם ייבחן תפקודם ויפחת לחץ העבודה על שופטי בית המשפט העליון המכהנים היום. כל ניסיון לבחור כיום שופט לכהונת קבע, אפילו אם יעלה יפה,לא יוסיף ליוקרת המערכת ולאמון בה מהסיבות שתוארו.
