כ-35 שנה לאחר המועד הנקוב בכותרת ספרו, אורוול כבר אינו עימנו, ומשטר האימים הסובייטי פשט את הרגל בקול דממה דקה, ולפרקים נדמה כי האנושות השכילה להתגבר על אחד האויבים האימתניים ביותר שקמו למחשבה האינדיבידואלית. גם השלטון ששרר במדינת ישראל עם הקמתה ושקיבל את השראתו מן השלטון הסובייטי, פשט את הרגל ביום שבו די אנשים החליטו כי שבעו מהתעמרות המשטר בהם.
אך למרות שאיבדה את אחיזתה במוסדות השלטון הרשמיים, זכתה התפיסה הסובייטית בשנים האחרונות לדור חדש של חסידים. הללו, מתוחכמים בהרבה מאבותיהם הרעיוניים, למדו את הלקח, ומצאו לעצמם דרך חדשה לנצח בקרב על חופש המחשבה. הם הבינו כי מוקדי ההשפעה האמיתיים בתרבות המערבית הם האקדמיה, התקשורת והאמנות.
וכך, קריסת המשטר הסובייטי לא היה בה כדי למנוע את המשך השליטה של המוני אינטלקטואלים במוקדי ההשפעה החדשים-ישנים. בעוד הפוליטיקאים משלמים מחיר מסוים על מעשיהם (או אי מעשיהם), ולעם המטיל פתקים בקלפי יש כוח לסלקם מעמדותיהם ברשויות השלטון הנבחרות, הרי שהאינטלקטואלים, אשר לעולם אינם נאלצים לשלם מחיר על שיתוף הפעולה עם שלטונות אשר הודחו על-ידי עמיהם – ממשיכים לבצר את שלטונם באוניברסיטאות, בתקשורת ובמוקדי ההשפעה בתחומי התרבות והאמנות.
לשם כך עליהם לנצח במלחמה על המחשבה החופשית. הם עושים זאת באמצעות הפרחה שיטתית, לאורך שנים, של הגיגים, אשר עיקרם הוא פירוק השפה ומושגי יסוד של החברה והפיכתם לחסרי משמעות. במקום לצמצם את השפה, הם פועלים נמרצות להרחבתה לכל הכיוונים. יצירת עשרות מושגים חדשים, המטשטשים את משמעותן המקורית של מילים, מביאה לבלבול כה גדול, עד שכל ניסיון למצוא איזושהי אמת אובייקטיבית (ומאוד לא נוחה) נבלע בשטף הכללי של המלל, שטף המסייע לשימור האקלים הנוח לביצור כוחם השלטוני.
כלים שימושיים במיוחד במלחמה על המחשבה החופשית הם האדרת הטלת הספק בכל מושג וערך עד להתפוררותו הסופית והפיכת מושגים מסוימים לאקסיומות, כלומר למושגי יסוד המצויים מעבר לכל ויכוח – דוגמת המושג "נרטיב".
"נרטיב" בהגדרתו, הוא סיפור היסטורי או דמיוני. זהו מושג פשוט לכאורה, שאינו עומד בסתירה לאפשרות קיומה של אמת אובייקטיבית. אך ברוח המשפט המפורסם "מי ישמור על השומרים" – השימוש במושג עצמו אמור להיות זהיר וקפדני. אלא שבשנים האחרונות עבר המושג "טיפול", אשר ניתן ללמוד עליו מהגדרתו ב"ויקיפדיה": "מושג בעל מספר משמעויות שונות ומשתנות, בעיקר הודות לפופולריות הגואה שלו בשנים האחרונות... משתמע ממנו גם בניית סיפור דרך זווית ראייה מסוימת".
ואכן, אימוץ המושג "נרטיב" והרחבתו בשנים האחרונות לכל תחומי החיים מאפשר לכל בעל אינטרס לקבוע עמדות ללא בסיס הגיוני, לבחור לעצמו כמה עובדות, ובמקרים מסוימים אף להמציא אותן ללא צורך בהוכחות, ותוך הסתמכות על תאוריה בלבד (מופרכת ככל שתהיה), לקבוע לעמדות אלה ערך זהה לערכן של עמדות המגובות על-ידי תאוריות מבוססות ועובדות מוצקות.
וכך, דרך המסנן החדש הקרוי "נרטיב", מתקיפים ללא הרף מרצים וחוקרים, היושבים לבטח במכוני מחקר למיניהם, את גופי הידע האנושי בהיסטוריה, בספרות ובתרבות, ובשם ה"נרטיב" מפרקים אותם לפיסות זעירות ומטילים ספק במבנים שעליהם מושתתים הידע, המוסר והתרבות. מבחינתם, לאחר כינון המושג "נרטיב" – אין עוד ערכים מוחלטים. כל פיסת ידע במדעי הרוח והחברה נתונה לדיון מחודש, לפירוק ולהרכבה על-פי תבניות שונות, שבאופן לא מקרי תואמות את השקפתם הפוליטית, ומסייעות לביצור כוחם.
וכך, לא רק שה"נרטיב" חוסם הסתמכות על מבנה ידע מסודר, אלא שהוא משמש גם לערעור האפשרות של הדורות הבאים ללמוד או להפיק תועלת מעשית מאותו מאגר גדוש של פרטים, פרטי פרטים ותאוריות.
בתחום התקשורת לובש המאבק בחופש המחשבה אופי תוסס במיוחד: חטטנות, זילות, פרשנויות שונות וסותרות, לעתים באותו היום ובאותו המקום – מצדיקות את עצמן באמצעות המושג "נרטיב". אתיקה, ערכים מוחלטים, אמת – אינם קיימים כאן, ולך תעז להגיד לכתב או לפרשן: "אתה טועה, אתה לא מוסרי". מוסר הוא מושג סובייקטיבי, טעות היא מקסם שווא, ולכל אחד ה"נרטיב" שלו, עד שגם חדל אישים שהצליח להתחבר לתקשורת עשוי לזוכה בה למעמד אלילי.
מבקרי אמנות מפיצים טקסטים מלאי סתירות, שזוכים לחיפוי צמוד של מושגי ביניים מומצאים, שדווקא בעלי היגיון בריא אינם מסוגלים לרדת לפשרם ולהיעזר בהם לפענוח הרצף הלוגי של הטיעונים.
וכך, באווירת ההילולה הכללית שנוצרה בשנים האחרונות – המבטיחה כי איש באותם מרכזי כוח ושליטה לא ישלם מחיר על טעות או שגיאה, על הפצת שקרים או על שיתוף פעולה עם אויבי המדינה – מוצא את עצמו האיש החושב אוחז בראשו בחוסר אונים.
ה"נרטיב" הופך רוצחים ללוחמי חרות, ואילו חיילי צה"ל הופכים בחסותו לכובשים, רוצחים ותואמי-נאצים. כשנשיא אירן מוזמן להציג את השקפתו באוניברסיטאות מכובדות, יש מי שטורח להזכיר לנו כי האובייקטיביות החדשה מחייבת לשמוע את דעותיו, את ה"נרטיב" שלו. בשם ה"נרטיב" הפכה הציונות לתנועה רצחנית ומנשלת עם, ואילו מאה שנות רצח מכוון ושיטתי של אלפי ילדים ואזרחים ישראלים נחשבות ל"סוג של" צדק. וכך, התחברות למשטרי עריצות קטלניים במזרח התיכון ומיסוד שקרים, עלילות דם והמצאות אנטישמיות, מקבלים בכובד ראש אקדמאי הכשר בידי כוהני האל החדש של השפה.
