השופט איילון מציין כי בית המשפט העליון העליון אינו יכול לבטל חוק של הכנסת, וזאת מפאת כבודה וריבונותה של הכנסת במשטר הפרת רשויות, אלא אם כן הכנסת עצמה שריינה חוקים ואינה מכבבדת שריון זה: אז בית המשפט יתערב, היות ופה הכנסת פוגעת בריבונות עצמה, עוברת על הוראות השריון אשר היא עצמה כוננה, והרי המחוקק, גם הוא כפוף לעיקרון שלטון החוק.
השופט אילון מסכים עם השופט ברק כי חקיקה רטרואקטיבית באשר למימון מפלגות פוגעת בשוויון הסיכויים של המפלגות, ועל כן תוקפה מותנה בעמידתה בתנאי סעיף 46 ל
חוק יסוד הכנסת.
לפי אילון הדיון בקריאה הטרומית צריך גם הוא לעבור ברוב של כ - 61 חכים, וזאת היות ואינו "דיון בהצעה לסדר יומה של הכנסת" – כך עולה הן מתכלית החקיקה והן מן ההיסטוריה שלה: תכלית הוראת השריון שבסעיף 46 ל
חוק יסוד הכנסת הינה לשריין את עקרונות היסוד של שיטת המשטר שלנו, ועל כן
כל חריגה מערכי היסוד של השיטה צריכה להתפרש בצמצום.
עוד מציין השופט אילון כי אם כוונת המחוקק סותרת את לשון החוק, יתעלם הפרשן מכוונת המחוקק: משמעות לשונו של החוק והכוונה העולה מתוכו ומתוכנו, מהקשרו וממורשתו. עוד מציין אילון כי נוהג מהווה את אחת האינדיקציות לפרשנות. במקרה הנדון, חברי הכנסת הנהיגו נוהג ולפיו מקום בו סעיף 46 ל
חוק יסוד הכנסת דורש כי הצעת חוק תעבור ברוב מוחלט, הכוונה הינה גם לשלב הטרומי של ההצעה.
היות ואת עיקרון השוויון יש לפרש בהרחבה, ואת החריגים לו בצמצום, הרי שחוק הסותר את סעיפים 4, 44 ו - 45 ל
חוק יסוד הכנסת צריך לעבור ברוב מוחלט גם בשלב הקריאה הטרומית.
השופט מלץ הצטרף לדעתו של השופט אילון, והסעיף ב'חוק מימון המפלגות' אשר איפשר למפלגות פטור מהשבת כספי מימון מפלגות, מקום בו הם חרגו מן התקציב, בטל, שכן הוא פוגע בעיקרון השוויון, וזאת בלא שהחוק עבר ברוב מוחלט
בכל שלבי החקיקה.