"אנו מסרבים לרוב ההצעות להפוך לעדי מדינה"

ניצב בדימוס מני יצחקי, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה עד לאחרונה, נשא הבוקר (ג') דברים בכנס לשכת עורכי הדין באילת, במסגרת פאנל בנושא עדי מדינה. "על בסיס חשיפה שלי לעשרות, ואולי למאות עדים, אפתח במסקנה שאני מצדד בעדי מדינה, נקודה", אמר יצחקי. "עדי מדינה חסכו פיצוצים, פגיעה בחיי אדם, חסכו עבירות מין ואלימות במשפחה, חסכו גזילה של מאות מיליונים מקופת המדינה, חסכו כאב של קורבנות פוטנציאליים תמימים". לדבריו, "תמיד היו עדי מדינה, עכשיו הם בתדירות גבוה והם בשיח הציבורי... ישנו ניסיון שיטתי ומתכוון לטשטוש את הציבור בין עד מדינה לעד שנדרש על-פי חוק לתת עדות. "קפצנו בצורה דרמטית ביכולות שלנו, גם מבחינת טכנולוגיה, ועדי המדינה סוגרים לנו מעגל. המהפך התקיים לדעתי בפרשה 242 (ישראל ביתנו, ב"ש) ובפרשה 512 (שעוסקת במספר משפחות פשע), שפתחו לנו ציר רחב לעדים במדרג השני". יצחקי הגיב גם למספר טיעונים הנשמעים נגד עדי מדינה, ובייחוד נגד עדי מדינה בפרשיות שחיתות: "הטיעון שזאת עבודה קלה למשטרה, אני אומר לכם בצורה ישירה שההפך הוא הנכון. המשימה מחייבת אותנו עכשיו לשמור עד ולטפח אותו, הוא נותן טונות של מידע, מסית אותנו מהתוכנית המקורית שלנו, ואנחנו מתנהלים לפי הקצב שהוא מכתיב, למרות שאנחנו לא אוהבים את זה. "לגבי הטיעון שיש ריבוי עדים, הנוסחה מאוד פשוטה - ריבוי חקירות מביאה לריבוי עדים. עלינו בהיקף החקירות. אנו מסרבים, תקשיבו טוב, למרבית הבקשות. לגבי הטיעון שהתיק חלש, ולכן מגייסים עדי מדינה - זה טיעון נכון. אבל במרבית המקרים התיק חזק, אחרת לא היה עד מדינה, אין מתנדבים. "בנוגע לשימוש של עדי מדינה בפרשיות שחיתות - המשקל שלהם הוא עצום בפרשות האלה, כי בשחיתות יש קשר שתיקה. לאף גורם אין אינטרס, הזיכרון מתעדה בכניסה ללהב. לכן תוכנית הגיוס חייבת להיות יצירתית שתוביל את הפחות מושחת לספר. השחיתות מתחת לרדאר בדרך-כלל, היא נעשית ללא ריח וצבע, ללא עקבות, עד המדינה פורם לנו למעשה את הקשר ועוזר לנו להבין את הסיפור. אנחנו מכוונים אל הקמב"ץ, שהוא מי שעשה הכי מעט ויודע הכי הרבה". עו"ד יוסי קורצברג מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) התייחס לביקורת הציבורית על תשלום כסף לעדי מדינה, והאם אין חשש שהתשלום מהווה למעשה 'קנייה' של העדות שהתביעה מחפשת: "אני יכול להבין את הביקורת שאנחנו בעצם 'קונים' עדות, אבל זאת תפיסה לא נכונה, כי אנחנו בודקים מה הוא אומר. ואם בזכות הכסף העד נותן לנו בסוף עדות אמת, שמחוזקת בראיות נוספות, אז אני שואל אתכם, האם פיענוח של פרשה כל-כך חמורה לא מצדיק את התשלום ששילמנו? האם כחברה המהלך הזה לא משתלם, עם כל הביקורת וכל התחושה הלא נוחה? לדעתי אם אנחנו עומדים ברף הזה, של עדות אמת, אני חושב שהמחיר הוא מוצדק".

סנגורים לא אוהבים לייצג עדי מדינה

עו"ד דורית נחמני-אלבק, הסנגורית הציבורית המחוזית (מחוז מרכז), התייחסה למעורבות של הסנגוריה הציבורית כמייצגת עדי מדינה: "זה לא סוד שסנגורים לא כל-כך אוהבים לייצג עדי מדינה. אנחנו מייצגים את כל מי שעל-פי חוק זכאי לייצוג, ובשנים האחרונות אנחנו מוצאים את עצמנו יותר ויותר מייצגים עדי מדינה בשלבים מוקדמים של ההליך. "הניסיון שלנו מלמד שיש עכשיו יותר מקרים שהמדינה חותמת הסכם עם עד המדינה, ללא ייצוג, ולפעמים מאחורי גבו של הסנגור המייצג. בשנים האחרונות נעשות יותר פניות אלינו, מתוך הבנה שעד מדינה שלא מיוצג יכול לא להבין על מה הוא חתם, ואז מגיעים למצב שהוא מפר את ההסכם וחוזר בו מגרסאות קודמות. עו"ד נחמני-אלבק סיפרה על מקרה ספציפי בו חזרה המדינה מהסכם עם עד מדינה, לאחר שזה שינה את גרסתו באופן מינורי לקראת עדותו בבית המשפט: "לפני כמה זמן הגיע אלינו עד מדינה שחתם ושיתף פעולה עם המשטרה, אחרי 3 שנים הנאשמים הועמדו לדין, ובמסגרת ריענון העדות שלו במשטרה לקראת המשפט הוא שינה את הגרסה שלו בקשר לכמה נתונים קטנים... המדינה החליטה לבטל איתו את הסכם עד המדינה ולהעמיד אותו לדין על כל האישומים. בית המשפט אמר שלמרות שעד המדינה שיתף פעולה ושינה גרסה רק לגבי שני פרטים קטנים, החוזה מאפשר את זה". עו"ד אילן סופר, המייצג את עדי המדינה מיקי גנור (פרשה 3000) וניר חפץ (פרשות ראש הממשלה נתניהו), התייחס לאתגר בניהול המשא-ומתן עבור לקוח שעומד להפוך להיות עד מדינה: "חלון הזמן הצר הזה, מהרגע שאתה פוגש את החשוד ועד השלב שנחתם עד המדינה, הוא האתגר הסניגוריאלי המורכב ביותר שאני נתקלתי בו. אתה נדרש לעשות ניתוח, לרכוש את אמון הלקוח, להבין האם הוא משתף אותך בצורה מלאה, או שהוא עובד עליך. אתה צריך ליצור את גשר האמון בין החשוד ובין המשטרה והפרקליטות, והכול נעשה במסגרת זמן מאוד קצרה ומוגבלת, ואתה נדרש לקבל החלטות הרות -ורל, כמעט להכתיב אותן ללקוח, שהוא מאוד מבולבל בשלב הזה, ולקוות שאתה משיג עבורו את התוצאה הטובה ביותר. בניסיון שלי, כדי להתמודד עם הקונפליקטים, אני מנחה את עצמי לפי עיקרון אחד לבד - טובת הלקוח. בכפוף למגבלה אחת, שאני לא אנחה את הלקוח שלי להגיד דברים שהם אינם אמת למשטרה". בהמשך התייחס סופר לטענה שחפץ קיבל הנחת סלב בדמות חסינות מלאה בתמורה לעדותו נגד ראש הממשלה והמעורבים הנוספים בפרשות בהן הוא יעיד: "הוא קיבל את מה שהוא קיבל בגלל התמורה שעדותו עשויה לספק לפרקליטות והמשטרה מחד-גיסא, ומאידך תפקידו המינורי עד זניח בפרשה בכללותה. הוא בהחלט פעל ועשה דברים, על חלקם הוא בוודאי לא צריך להתגאות, אבל הוא רחוק מלהיות מחולל הפרשה". לגבי שיקוליו של חפץ לחתום על ההסכם, הסביר סופר: "מהניסיון שלי, לא בגלל פשפשים בתאי המעצר אנשים נורמטיביים חותמים על הסכם עד מדינה. הם חותמים כי בניתוח שלהם הם מעריכים שהאלטרנטיבה עדיפה פחות. במקרה של ניר חפץ השיקול היה לא להיגרר למשפט ארוך, הוא לא רצה להפוך להיות מוקד בפרשה שגדולה ממנו עשרות מונים".

השופט בני שגיא: אין מקום לביקורת שיפוטית

כבר בשלב החתימה על הסכם עדי מדינה

השופט בני שגיא מבית המשפט המחוזי בתל אביב התייחס לשאלת המנחה, עו"ד נתי שמחוני, בנוגע להצעה שכבר קיימת לשילוב ביקורת שיפוטית כבר בשלב החתימה על ההסכמים עם עדי המדינה: "אני לא חושב שההצעה הזאת ישימה וטובה, אני לא חושב שהיא תוביל אותנו בסופו של דבר לתוצאות הרצויות. חתימה על הסכמי עדי מדינה בפרשות הגדולות דורשת מעורבות עד צוואר של הפרקליטות. עד המדינה מספר איזה יעדים הוא יכול להפליל, צריך לבדוק איזה ראיות סיוע יש, צריך לתעדף מבחינת התביעה על איזה יעד אפשר לוותר. להכניס שופט לכל התמונה הזאת, גם אם הוא לא יהיה השופט של התיק העיקרי, אני חושב שזה עודף מידע, שרצוי שהשופטים לא יחשפו אליו. בסופו של דבר הפרשות מצטלבות ומתקשרות, ולכן להפוך שופט למעין פרקליט על בנקודה של עדי מדינה - זה בעייתי. "העדים האלה מעידים בסופו של דבר בהליך, ואז בפריזמה של הגנת הנאשם, יכול בית המשפט להתייחס בראיה לאחור, אבל לא בראיה צופה פני עתיד, שזאת עבודתה של התביעה. בית המשפט יחכה לו בסוף הדרך, ויפקח אז". עו"ד אורי קורב, עד לאחרונה פרקליט בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) ומי שליווה את פרשות 1000 ו-2000 בתחילת דרכן, התייחס לשאלה בנוגע לריבוי עדי מדינה באותה פרשה: "זה תלוי בתיק, צריך לבדוק כל עניין לגופו. צריך לדבר על הפיל שבחדר, הרבה פעמים זאת לא העבירה, אלא העבריין. דינו של ראש הממשלה לא כדינו של אדם אחר, לטוב ולרע... ברור לגמרי שכשיש דמות שמעניינת אותך, וודאי שזה נכנס במארג השיקולים, ואז צריך להחליט האם נכון לתת יותר עדים רק בגלל שמדובר בראש ממשלה". באשר לנסיבות החתימה של חשודים על הסכמי עדי מדינה, התייחס קורב: "השוטרים אומרים לפעמים 'אנחנו נשבור אותו, והוא יחתום', אנחנו (הפרקליטות, ב"ש) מסבירים להם שאי-אפשר לפעול כך, זאת לא עילת מעצר, אבל איך אומרים במערכון של ארץ נהדרת? 'כך יצא'. "יכול להיות שבתוך ההנחיות המקצועיות צריכה להיות הנחיה שאומרת שכאשר אדם נמצא במעצר, בוודאי רשויות האכיפה לא צריכות ליזום את זה, כי האדם נמצא במצב ששיקול-הדעת שלו לא הכי טוב. במסגרת הרצון לחפש את האמת, חשודים במצב הזה מוכנים להגיד הכול, ולכן צריך לבחון את זה בשבע עיניים, וקשה לעשות את זה כשהאדם נמצא במעצר, כי ההתנהגות שלו לא בהכרח רציונלית".