האם הגיע תורו של אהוד ברק לשקשק בשקשוקה?

היום נעסוק באהוד ברק - אך בל דאגה אהוד יקירי, מבחינת החוק היבש יש כבר התיישנות. כן, אהוד ברק, קיבוץ, צה"ל, סיירת מטכ"ל, "אביב נעורים", עיטורים לרוב, מפלגת העבודה מייסודה של מפא"י, איש אשכולות (ואני באמת מתכוון למה שאני כותב). ומסתבר שאליה וקוץ בה, מה זה קוץ, דרדר. במדורי הרכילות אתמול (16.8.09), אהוד ונילי ברק הם הפוליטיקאים הבולטים שבקרב האורחים בטקס הנישואין של עידן עופר ורעייתו הטרייה בתיה פרי, ואין זו הפעם הראשונה בה מוצאים אנו את אהוד ברק שמח בשמחתה של משפחת עופר. גם בחתונה של הנכד של סמי, יונתן, מצאנו את ברק לפני שנתיים (על-פי העיתונות [קישור]). העיתונות גם מספרת על פרלמנט קבוע בימי שישי במסעדת רפאל ובין הנוכחים אהוד ברק וסמי עופר - [קישור]. ואיך נשכח את השכנות, שתי קומות סמוכות במגדלי אקירוב בתל אביב (כמה עשרות מיליוני שקלים כל אחת, הקיבוצניק החייל הגאה, ותעשיין האוניות - סמי עופר). אז אולי הסבר אחד לחברוּת הוא שכנות טובה (טוב שכן קרוב, מאח רחוק), הם נפגשים ודאי בבוקר במדרגות כאשר הם מורידים את הזבל, ואהוד ברק מנהל ודאי את ועד הבית, וסמי בטח בא אליו בבקשה לסייד לו את הגג וכיוצא באלה. אך ייתכן שיש עוד דברים בין השניים מלבד שכנות טובה. ואני, כתושב הרצלייה, היה לי משהו בראש על החלטה חשובה מאוד של אהוד ברק בתפקידו הקצרצר כשר הפנים, בממשלת רבין. כזכור, אהוד ברק פרש בתחילת 1995 מהצבא ומונה ב-18.7.95 לתפקיד שר בממשלה, שר הפנים. כהונתו לא נמשכה זמן רב כי בנובמבר אותה שנה נרצח ראש אותה ממשלה, יצחק רבין - ופרס מינה את אהוד ברק לתפקיד שר החוץ בממשלתו. מספר שנים לאחר מכן, מתפרסם פסק הדין שבערעור הקבלנים על פסק דין של כבוד השופט גורן בתל אביב, בעניין השקשוקה שעשו היזמים ואלי לנדאו במרינה בהרצלייה, ואומר, תוך שהוא נותן תוקף לפסק הדין של כבוד השופט גורן, גם את הדברים הבאים: [קישור] "... רוכשי הדירות שקדמו לפסק הדין בהליך הראשון לא נפגעו, ואילו רוכשי דירות חדשות ידעו על ההליכים המשפטיים, ולקחו סיכון מודע שהשימוש בדירות למגורים רגילים ישונה. אשר לחברות הבנייה, אלה לא הסתמכו בתום לב ובאופן אמיתי על מצב דברים שהניח להן, כביכול, לסטות מהתכנון התקף בשטח ולהועיד את דירות הנופש למגורים רגילים. מבחינת האינטרס הציבורי הכללי ועקרון שלטון החוק, ישנה חשיבות מיוחדת בעמידה על קיומם של דיני התכנון והבניה בכלל, ובמקרה זה בפרט. חשיבותם של חופי הים בארץ וההגנה על ייעודם להנאת הכלל, בצד חשיבות גורם אכיפת החוק בענייני תכנון ובנייה, מכריעים את הכף אף בפני שיהוי אפשרי בהגשת העתירה. חשיבות העמידה על כיבודם של דיני התכנון משתרעת אף מעבר לעניין זה. היא אוצלת על מעמדו של החוק בחברה הישראלית ועל חשיבות כיבודו בכל התחומים. היא מחנכת את הציבור להקפיד בשמירה על החוק, ומטמיעה את התודעה כי אינטרס פרטי אינו יכול לגבור על אינטרס הכלל, אגב הפרת-חוק". ובסעיף היותר מעניין (בראייה היסטורית) בפסק הדין הוא דווקא סעיף 72 שלו: "72. שר הפנים אישר את התוכנית המפורטת הר/2003א בהסתמך על העמדה אותה הציגה הוועדה המחוזית ביחס להתנגדויות, ולפיה ייעוד הבנייה הוא לצרכי מלונאות לסוגיה כגון מלונות דירות, דירות נופש. כך גם פורסם בהודעת השר לעיתונות מיום 2.8.1995 כדלקמן: שר הפנים, אהוד ברק, חתם על התוכנית המפורטת של מרינה הרצלייה... בשטח המיובש וברצועת החוף אושרה בניה בהיקף של 133,000 ממ"ר למלונאות לסוגיה - מלונות דירות, דירות נופש ובתי נופש. כן אושר שטח למסחר בזיקה לתיירות ושייט. בנוסף, ייבנו בנייני ציבור בהיקף של 7,150 ממ"ר. כל זאת, בנוסף לשטחים פתוחים, דרכים וחניות ציבוריות.... לתוכנית הוגשו התנגדויות של גופים ציבוריים ופרטיים שונים, ביניהם החברה להגנת הטבע, ועד הפעולה של שכונת נוף ים והרצלייה פיתוח. הוועדה המחוזית שמעה את ההתנגדויות וקיבלה אלמנטים מסוימים בהם. כאמור, שר הפנים סמך את ידו על החלטת הוועדה המחוזית והחליט לאשר את התוכנית" (הדגשות לא במקור). אהוד ברק, שר הפנים מזה שבועיים בלבד אשר השתחרר מהצבא רק כחצי שנה טרם מונה לשר (הוא השתחרר בינואר 1995) נכנס ללשכת השר ב-18.7.1995, וחותם על התוכנית המפורטת של מרינה הרצלייה 2.8.1995. היכן הלימוד של חוק התכנון והבנייה? היכן ההתעמקות בפרויקט המאוד מורכב אשר כלל שובר גלים וייבוש של הים? היכן השינון של תמ"א 13, והרי הפרויקט כלל בנייה בטווח ה-100 מטר מהחוף, עם אישור מיוחד, המכפיף את הבנייה בטווח הזה לבנייה מלונאית בלבד? כך סתם השר נכנס למשרד, ומאשר תוך שבועיים תוכנית מאוד מאוד מורכבת מראש, אשר בדיעבד התברר שנוצלה על-פי מזימה מתוכננת מראש לצורך שוד קרקעות של ממש על-ידי היזמים, באשר בין הבולטים שביניהם היו משפחת עופר, בשיתוף פעולה פעיל ביותר של אלי לנדאו ראש העירייה, יו"ר הוועדה המקומית, וחבר הוועדה המחוזית, ותוך שתיקת דגים של כל רשויות התכנון, מהוועדה החוזית וצפונה עד ראש רשות התכנון העליונה - שר הפנים. ורק החברה להגנת הטבע החלוצה, ראש עיריית הרצלייה החל מ-1998, יעל גרמן, וכמובן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב השופט אורי גורן, ובית המשפט העליון הצילו את מדינת ישראל מפני הדורכים על חוקיה, שודדי קרקעותיה, חברי חבורת ההון והשלטון של מרינה הרצלייה. ואולי כל הקשר המשקשק הזה מתמקד דווקא באלי לנדאו, רק עכשיו קראתי שביום הולדתו ה-70 של מר לנדאו חגגו בליווי הגבעתרון, כל המי ומי של ה-WHOS AND WHOS, וביניהם: אהוד ונילי ברק, שלום ונאווה זינגר (לדעתי האירוע היה טרם נישאו השניים), וכמובן המשקשק הראשי, עו"ד רם כספי עם רעייתו אתי - [קישור]. ואז יבואו חכמים ויאמרו, הרי אין כל פסיקה הקובעת חד-משמעית ובאופן מוחלט ומובהק, שהרשויות שיתפו פעולה עם המעבר הבוטה על החוק על-ידי אלי לנדאו והיזמים. על זאת נאמר רק שניים: 1) אנחנו לא צריכים פסקי דין על-מנת שיאשרו לנו דברים הנראים בעין, אין צורך בבית משפט על-מנת שיחליט שיום זה יום ולילה זה לילה, רשויות הבנייה השונות לא רק אחראיות על התכנון, וגם אם יצאו מידיהן מילים די ברורות בשלב התכנון, עקב היות בודדים במערכת זהירים ואולי גם ישרים, הרי שכל רשויות התכנון אחראיות גם על הבקרה וגם על האכיפה, וכאן הייתה כזו עבירה ענקית שרק רשויות מתות לחלוטין או רשויות השרויות בקומה, יכולות לעבור עליה לסדר היום. 2) אני, במקום הבכיר אהוד ברק, אם אלי לנדאו היה לוקח את חתימת ידי, ובאמצעותה מעשיר את משפחת עופר על חשבון הציבור, בניגוד בולט ובוטה לחוק, לא הייתי מראה עצמי לא בביתו של לנדאו, לא בביתו של עופר ולא בשום מקום בטווח של שלושה ק"מ מהם, וכנראה שאהוד ברק לא מרגיש שלנדאו והעופרים עשו פלסתר מהחלטת השר הטירון, נהפוך הוא, ברק, כנראה, מאוד מעריך אותם על מעשיהם - ולכן הוא מקפיד שלא להפסיד אף אירוע בסביבתם. אכן יש פוליטיקאים, בעיקר מן הימין שלא חשוב מה יעשו, ידבק בהם ריח שחיתות, לעומת זאת השמאל נראה נקי לגמרי. פטה מורגנה? טעות אופטית? או שליטה של השמאל במדיה???