כנסות ישראל, מאיפה שלא מסתכלים, מורכבות ממפלגות סקטוריאליות או חצי סקטוריאליות. כך, למשל, העבודה, לעניות דעתי, מייצגת קודם כל את האינטרסים האישיים של חבריה ורק אחר כך את אלו של הקיבוצים והמושבים; הליכוד מייצג, תתפלאו, את אלו שעדיין שונאים את מפלגת העבודה...; ישראל ביתנו מייצגת את העולים מחבר העמים בעיקר; יהדות התורה מייצגת את החרדים האשכנזים על זרמיהם השונים; קדימה מייצגת את ה"הומלסים" הפוליטיים; האיחוד הלאומי והבית היהודי מייצגות את המתנחלים ההזויים והמשיחיים; החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון, הברית הלאומית הדמוקרטית ורע"מ-תע"ל מייצגות את הערבים, וזה בסדר, אבל בעיקר את אלו המתגוררים בעזה ומשתייכים לחמאס ולדומות לה; מרצ מייצגת לרוב את השמאל שמחוץ לקונצנזוס במסווה של זכויות אדם/אזרח, ושס, שהצהירה לא אחת על רצונה לייצג את המזרחים המסורתיים ("להחזיר עטרה ליושנה"), התגלתה כמי שמייצגת דווקא את האליטה הסובבת ומקיפה אותה.
גם היום, למרות אפליה מתקנת שנעשתה בשנים האחרונות לטובת עיירות הפיתוח, שכונות וכדומה, שמרביתן מאוכלסות על-ידי מזרחים שומרי מסורת, עדיין, כך אני סבור, יש מקום למפלגה המורכבת בעיקר מ"מזרחים אותנטיים" בעלי מודעות חברתית עמוקה. מפלגה כזו תוכל לפעול כדי לתקן את הטעון תיקון - ולצערי יש הרבה מה לתקן. אני, למשל, הייתי שמח מאוד אם "הקשת הדמוקרטית המזרחית" הייתה מעמידה עצמה לבחירה ב-2012!
בעבר נעשו כמה ניסיונות להקים מפלגות עדתיות עם אוריינטציה חברתית, אבל הן כשלו, שלא לומר קרסו. "הפנתרים השחורים" למשל באמצע שנות השבעים, או תמ"י (תנועת מסורת ישראל) בראשות אהרון אבוחצירא, היו רק שתיים מהן. ואז באה 1984, השנה שבה שס המוניציפלית (עיריית ירושלים) הפכה להיות מפלגה ארצית, שהחלה את דרכה עם ארבעה מנדטים והגיעה עד לשיא - 17 מנדטים. כיום היא מונה 11 מנדטים, הנחשבים עדיין לכוח פוליטי לא מבוטל.
אותה שס, שהצהירה כאמור כי מטרתה האחת והעיקרית היא להשיב עטרה ליושנה, התגלתה דווקא כמפלגה עם שלוש מטרות לפחות:
א- להטיב עם בכיריה ולשדרג את מצבם הכספי ומעמדם החברתי;
ב- להנציח את הבערות, ולהסיג את הנוער המסורתי-דתי אחורה אלף שנים לפחות.
וזאת היא עושה יום-יום, שעה-שעה על-ידי ויתור על מקצועות הליבה בבתי הספר כמו מתמטיקה, היסטוריה, אנגלית ועוד, לטובת עוד גמרא, עוד משנה, עוד שולחן ערוך. לא שאני מתנגד ללימודי מקצועות אלו, אבל הם לא צריכים לבוא על חשבון פיסיקה או מתמטיקה, אלא יחד איתם כמקשה אחת;
ג- להתריע על העוני, לא לפתור אותו, כדי להצדיק את זכות קיומה.
כאשר יבוא שר ההיסטוריה בעוד מאה שנים למשל, כדי לקבוע מה או מי הזיקו ופגעו יותר בעדות המזרח - המעברות, ה-ddt או שס, הוא בוודאי יכריע שס, שהנזקים שהיא גרמה וגורמת, הם בלתי הפיכים. פיגוע המוני ממש. אפשר לבדוק סוגייה זו מכמה היבטים או פרמטרים, אבל נסתפק באחד - ניקיון כפיים וטוהר מידות בקרב נבחריה! שס, תתפלאו, מחולקת לשניים - לאלה שנתפסו על עבירות שוחד ומרמה, ולאלו שייתפסו על אותן עבירות... ולא צריך להיות נביא כדי לכתוב משפט כזה, כי מדובר במפלגה חסרת מוסדות מקובלים, ביקורת פנימית כלשהי, עם חברים שמעולם לא חשבו על בדק בית, על שידוד מערכות. למה? רק האלוהים שלהם יודע.
לפני כשבוע נודע כי מועדון הקשישים באופקים ייסגר בקרוב בשל גרעון של 300 אלף שקל. מועדון הקשישים באופקים הוא מפלטם של זקני אופקים שסופרים את קיצם לאחור. מדובר בנשים ובגברים בשנות השמונים לחייהם, שמבלים במועדון שעות ארוכות, מבוקר ועד לשעת צהריים מאוחרת. הם אוכלים במועדון, שותים בו ומעבירים בו את הזמן בפעילויות חברתיות ותרבותיות. הסיבה לסגירה, כאמור לעיל, גרעון של 300 אלף שקל.
לא צריך להיות כלכלן כדי להבין, שכאשר משרד הרווחה מפחית מתקציב התמיכה במועדון מחד-גיסא ומחירי המזון עולים מאידך-גיסא, אזי התוצאה היא גרעון ההולך ומצטבר, הולך וגדל עד שהוא מגיע לכדי 300 אלף שקל (במקרה הטוב). ומה עושה שס, שהעומד בראשה שימש עד לפני כחצי שנה בתפקיד שר העבודה והרווחה? לא, היא לא פועלת ומפגינה למען קשישי אופקים שאוטוטו יישלחו לביתם. לא, היא לא מאיימת בפרישה מהממשלה, אם כסף לכיסוי הגרעון לא יוזרם למועדון באופקים. לא, היא לא מבקשת דיון מיוחד בממשלה על מצבו של המועדון באופקים בפרט ועל מצבם של שאר מועדוני הקשישים במדינה בכלל. מדוע? מפני שזה לא חשוב מספיק ובשביל אישיו כזה אין זמן וכוח. אבל להתארגן כאיש אחד להפגנת תמיכה בשר לשעבר
שלמה בניזרי, העושה דרכו לבית הסוהר בשל קבלת שוחד, גניבה ועוד כמה מרעין בישין ששס מתמחה בהם, דווקא יש זמן, יש כוח ואפשר וצריך לדחות הרבה דברים לטובת הקולגה הצדיק שכל חטאו היה לקיחת שוחד.
את שס, לצערי הרב, אפשר לסכם במשפט אחד: כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
