דמעות בין הסורגים

מה הן התחושות שהרגשתם בביקור הראשון של בני המשפחה? "יש ביקור קצר כ"חצי שעה" פעם בשבוע שבו המשפחה רשאית לבוא ולבקר", עונה לנו איש שיחנו, ואולם כאן כבר קולו נסדק תוך שהוא ממשיך: "בפעם הראשונה עובר בך "זרם חשמלי" שאי-אפשר להגדירו, כשהמשפחה מגיעה ורואים אותם הלב נצרב, הילדים רואים אבא שהיה חופשי ללכת עם ילדיו לבית כנסת ולבית מדרש, זה רגע קשה (הוא ממשיך ומספר בדמעות), אבל מה לעשות, בחיים עוברים קשיים רבים וזה כנראה היה אחד מהקשים שבהם". איך מרגיעים את בני המשפחה בפגישות טעונות שכאלו? "בפגישה רק דברי תורה, כשאומרים דברי תורה זה מעודד אחד את השני. "איש את אחיו יעזורו". צריך לדעת שזהו רצון הבורא, והחיד"א כותב "כל מי שמקבל באהבה הופכים לו לבני חיי מזוני רויחי". היה לך גיבוי מהחברים, באו לבקר? "אצלי באו תדיר, גם אצל רבי שלמה חייבים לבוא ולבקר. החברים בשס יכולים לבוא ולבקר מתוקף תפקידם, ושאר החברים שיעשו תור ויבקרו, ניתן גם לשלוח מכתבים אל הכלא, הרב שלמה יקבל אותם ובטח יעודדו את רוחו. החברים והאוהדים חייבים להתקשר לבני המשפחה ולעודד אותם, ומי שיש ביכולתו לתרום ולעזור אפילו במוצרים זוהי מצווה גדולה כי המצב קשה, "שלמה זה שלמה אבל המשפחה נשארת לבד". מה היית אומר להרב שלמה בניזרי ברגעים הקשים? "שברכתו של מרן תלווה אותו, שישמע מה חכמים אומרים, שיהיה "בן תורה" כמו תמיד. שידע שיש את המחר והוא תמיד יותר יפה מאתמול. הוא מגיע עם מטען של עשייה והזכויות יעמדו לו, וחשוב שימשיך להיות מרביץ תורה. "ברגע שהדלת ננעלת אתה מבין שבעצם הגוף כלוא אבל הנפש חופשית. אני מאמין שהוא יעבור את זה כמה שיותר מהר וכמה שיותר קצר. כל מי שיש לו את מרן שליט"א ויש לו את התורה זה מספיק כדי לעבור את התקופה הזאת מבלי להישבר". קשה היה להמשיך את הראיון, הדמעות עמדו בגרוננו כמו כנראה בזה של איש שיחנו, תפילתנו כי הקב"ה אוצרן וגונזן בבית גנזיו, כמו שהוא נוהג עם כל דמעות הנוטפות עבור יהודי כשר.

איך הסוהרים התייחסו אליך בתקופת שהייתך בכלא? "הסוהר אינו הכתובת, הוא בעצם עושה את תפקידו. אם הוא יגלה עדיפות לאחד יתלוננו עליו. אין באפשרותו להיטיב ולתת לאסיר יותר או אחרת. זה נתון לשיקול דעתם של הבכירים. והיחס הוא הדדי כאשר אדם נותן לחברו הוא מקבל בחזרה. אומנם אין ספק שברגע שמגיעים אנשים מהשלטון לבקר מתייחסים אחרת, אצל עופר חוגי מבקרים מדי פעם וזה עושה הרגשה טובה. לרבי שלמה יש שם את ר' עופר חוגי וודאי שהוא ילווה אותו וייתן לו הרגשה טובה ותדרוך, מקווה שזה לזמן קצר אבל בכל זאת כל דקה היא נצח. מי שלא חווה לא מבין את הקושי של כל דקה שנמצאים שם". מהו סגנון האנשים השוהים באגף התורני וכיצד הוא מאופיין? "המקום הוא סגור וקטן, כדי לעבור מאגף אחד לאגף אחר אתה צריך אישור. מדובר בשלושה ביתנים של חדרים רבועים, שתי קומות למיטה, בצד יש את בית הכנסת שזהו המפלט הטוב ביותר לאדם רוחני. "יש לציין שהאגף התורני בנוי מרובד רחב של אנשים לא דתיים שעוברים מיון כדי לבדוק אם הם דתיים אורגינלים מהבית. יש תחלופה, ויש אנשים שאתה ואני לא היינו מתחברים אליהם. הרב בניזרי הוא דמות חדשה, ירצו לדבר איתו כל מיני אסירים, ולא כל אחד כשיר 'להחליף חוויות' עם אנשים מסוג זה. הקושי הוא גדול ולא ניתן להשערה, אני מאמין שהוא יצא במהירות והזמן יחלוף מהר. "אומנם הנחמה הקטנה היא שלאגף התורני יש זכויות יתר משאר האגפים. החופשות באגף התורני הן שבעים ושתיים שעות במקום ארבעים ושמונה בשאר האגפים. האוכל צריך להיות בכשרות מהדרין ולכן הוא אינו מבושל במטבח הכלא אלא מגיע מבחוץ". ניתן בעצם להיעזר במוצרים הנרכשים ב"קנטינה"? "משפחת האסיר יכולה לבצע הפקדה לטובתו דרך בנק הדואר, כמובן שהסכום מוגבל, (1,400 שקל) הכסף הזה מספיק לו לדברים בסיסיים שאותם הוא רוכש כמו סוכר, טונה, סרדינים וכדומה". האסיר גם יכול להשתתף בעבודות שבכלא וכך ליצור לעצמו הזדמנויות נוספות למימון הרכישות הללו". חייבים ליטול חלק בעבודות שבכלא? "אסיר שמגיע לאגף התורני יכול לבחור בין לשבת ללמוד לבין לעבוד. אסיר שרוצה יכול ללמוד כל היום, אני ישבתי ולמדתי כל היום. כשהייתי בפנים ישבתי עם נציג שב"ס ושכנעתי אותו להקים "כולל" בכלא, ואכן נפתח "כולל" אברכים שהיו מגיעים מירושלים וקריית-ספר כדי ללמוד בין כותלי הכלא, עד שהגיע הרב ישראל גליס ולמדנו יחד. וכך בטח יהיה עם הרב שלמה, הוא יתחבר לספרים ולכולל וישב ללמוד. "לפני שנכנסתי לכלא מרן נתן לי את ספריו וכתב לי "זה ילווה אותך", ובאמת כל הזמן למדתי וזה נתן לי הרגשה שאומנם גופי כלוא אבל נפשי לא כלואה, וכך כל "בן תורה" מוצא מפלט בלימוד התורה".