רביב דרוקר פרסם ביממה אחרונה את
"דן מרגלית מתפכח", רשימה המדירה שינה מעיניי, ואשר חייבים-חייבים לעקר ולשרש את יסודותיה. לרשימה ענה דן מרגלית, לדבריו אתייחס בהמשך.
רביב, דן - בואו נסו להבין אותי. אנחנו רוצים בכל ענף ובכל מקצוע את הטובים ביותר, לא כן? העיתונות היא מקצוע מאוד חשוב ומאוד משפיע, נכון? גם השלטון הוא מקצוע מאוד חשוב, לא כן? יש היבטים שהעיתונות יותר חשובה מהשלטון, כי בעת שהשלטון נרדם, העיתונות לא יכולה לנמנם, בעוד שכאשר העיתונות נרדמת, השלטון יכול לישון גם כן, העיתונות שומרת על השלטון, ולא ההפך, לא כן?
ממשלתו של אולמרט התפרקה בשל ריכוז של מחדלים, בעיקר אלה שנקשרו במלחמת לבנון השנייה, ובשל קופת השרצים שאולמרט נחשד כנושא עימו לאורך השנים. כשם שדן מרגלית פעל נחרצות לבחירתו של אולמרט, פעל דן נחרצות לפירוק ממשלתו. דן מרגלית, שליווה את אולמרט באופן מאוד מאוד צמוד כל השנים, והשתתף באופן מאוד מאוד פעיל בקמפיין לחיסול הליכוד, ולבחירת אולמרט בבחירות בהן היה אולמרט מועמד, לא גילה את כל החשדות האלה, על-אף שחלקם הגדול היה פומבי. דן הוא עיתונאי, מתפקידו לא רק לדוג, היינו להמתין שהדגים ייתקלו באקראי בקרס חכתו, תפקידו העיקרי הוא לצוד מרסיסי ידיעות הנאספים ממקורות שונים, ליצור חדשות וסקופים. ודן, שהיה קרוב כל-כך לנתונים, הקרוב מכולם, לא הבחין בהם, והם היו כה רבים וכה קיצוניים, הוא היה צריך להיות עיוור וחירש על-מנת שלא להיתקל בהם.
במשך חלקים ניכרים מהמלחמה, ובמהלך הזמנים בהם עשתה ממשלת אולמרט את הטעויות הקריטיות ביותר, כאשר יכול היה להיות ברור לכל נפש שהמהלכים וההתנהלות הם אסון, תמך דן מרגלית בממשלה, עודד אותה להמשיך בטעויותיה, והייתה לו לדעתי השפעה ניכרת עד שלב מסוים. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, דווקא כאשר הפסיק להשפיע, כאשר להערכתי אולמרט הבין שהברוך הוא גדול, והבין עוד שהלשכה והממשלה והוא אישית הם אלה אשר ייתנו את הדין. הוא ניתק עצמו מיועציו "המתנדבים" (והתחבר ללשכה ולממשלה) ולאחר כמה ימים התיישרו המהלכים, ועל-אף הפתיחה האסונית על פניה, התכנסו התוצאות לכיוונים המחפים במידה מסוימת על טעויות הענק שבשבועיים הראשונים למבצע.
דן מודה בעצמו שראייתו את הדברים הייתה מאוד פגומה, שאם לא כן, לא היה קורא לשלב אותו עבר "התפכחות". אז דן הוא עיתונאי טוב? מה אתה חושב רביב? מה אתה חושב דן? עם כזה ניסיון עגום לאורך שנים, חוש הריח שלו היה מושבת, חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש המישוש, הכל השתבש, אפילו החוש-חש השתבש, ולא חשוב בכלל לצורך הדיון הזה אם הוא אתי או לא, אם היה צריך לבוא ליום הנישואין של הסבתא של רפי איתן מהגמלאים, או אם די היה בד"ש עם שיר (ביידיש).
רביב, אנחנו מדברים על כישורים, והכישורים האלה התבררו כלא מתאימים בעליל, ככאלה שהשתבשו לפני שנים רבות, אולי הגיל, אולי החברות, אולי לא חשוב. מי שרמתו המקצועית כל-כך לא מספקת, ולא חשוב בכלל מאיזו סיבה, ראוי שיתלה את הנעליים. אפילו אולמרט תלה כבר, הקשיב לרחשי הציבור, אבל כפי שאמרנו, דן הוא לא אותו דבר, זה לא שהוא מתעקש, זה לא שהוא נאחז בקרנות המזבח, הוא כבר הציג עובדות על מגבלות חישה - רק אחרי כמה שנים הוא חש את ההווה ומתייחס אליו באמצעות ספרים שהוא כותב על העבר, אז איזה ספק יש לנו? - הוא לא מתאים, הוא פשוט לא מתאים.
רביב, אתה קושר המון-המון כתרים לראשו של דן, ובהיבט האישי, אני גם חושב שדן הוא אדם מאוד סימפטי ונעים הליכות, זה מה שמוקרן מהמסכים. אני בטוח שהוא איש משפחה למופת, אב טוב לילדיו וסב נהדר לנכדיו, אך לא בזאת העניין. נכון, אתם גם חברים למקצוע (לפחות קולגות) אז גם אתה מנוגד עניינים כלפיו, ומה לרמת המקצועיות העיתונאית שלו שהוכחה קבל עם ועדה כמאוד מאוד לא מספקת, ולעובדה שהוא נעים הליכות? גם אותך, רביב, העובדות לא מבלבלות?
אולי אצלך ואצל חבריך, בהם אתה מטפל בכפפות של משי, בזמן שראוי שיועמדו במקומם, נעימות הליכות זה הבסיס לעיתונות טובה. אולי זה מסביר מדוע גדעון לוי ו
יואב יצחק, גאונים כל אחד בתחומי המחקר וההתבטאות שלהם (ולפחות על הראשון אני מאוד חלוק) לא מתאימים ל"ברנז'ה", ורק שמאל "רך", "שקול", אשכנזי עובר את הסף שלכם, בלי כל קשר לכישוריו?
אתה מוסיף וכותב, רביב,
"יתרה מזאת, עיתונאים, בעיניי, הם אנשי ציבור. לא פורמאלית, אבל אנחנו מתפקדים במגרש הציבורי ולא פעם תובעים הטבות על כך... אם מוחלים עלינו כללים של אישי ציבור, אנחנו צריכים לחשוב על מושגים כמו 'נראות' ו'ניגוד עניינים'". וכאן אני כבר לא יודע מה לחשוב. נבחר ציבור, ראש ממשלה או אחר, מחויבים לכללי שמירה על אי-ניגוד עניינים על-פי השכל הישר ועל-פי כללי ועדת אשר (המנוסחים אף הם על השכל הישר, ובמדינה מתוקנת אף אחד לא היה צריך אותם). עיתונאים מחויבים לאי-ניגוד עניינים על-פי השכל הישר ועל-פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות (גם כללי מועצת עיתונות מנוסחים על-פי השכל הישר). אבל חובות מוסר העיתונאי לציבור, גדולים פי כמה מחובות הפוליטיקאי לציבור לפחות מהסיבות הבאות:
- הפוליטיקאי נבחר על-ידי הציבור על מגרעותיו וחסרונותיו (לא התבלבלתי, על מגרעותיו וחסרונותיו) ולכן, מוגבל הציבור ביכולתו לבוא בטענות לפוליטיקאי, בייחוד אם הוא ממשיך לבחור בו, ולעומתו אין כל מנגנוני ביקורת בעיתונות, למעט המועצה אשר בפועל היא מושבתת, ולכן הכל נשאר אך ורק באתיקה של עיתונאי, ובמוכנות של חבריו לקבל אותו כאשר הוא פועל שלא על-פי כללי האתיקה.
- לפוליטיקאי מותר לשקר, לעתים הוא חייב לשקר, לעיתונאי אסור בשום פנים ואופן לשקר.
- פוליטיקאי יכול להחזיק בבטנו דברים, לעיתונאי הדבר אסור בתכלית האיסור (למעט הסתרה מכוח חוק).
- לפוליטיקאי מותר לפתח יחסי חברות חמים (או יחסי שנאה רותחים) עם עיתונאים. לעיתונאים אסור בתכלית האיסור לפתח יחסים כאלה עם פוליטיקאים. הפוליטיקה מלאה יצרים וריגושים (והיו לנו הרבה דוגמאות שליליות בנושא זה), בעוד העיתונות היא מקצוע מחקרי, פרופסיונאלי, סיזיפי, שאין ליחסים אישיים בו משקל מעבר לבוקר טוב וערב טוב, שאומרים אנשים גם כשאינם מכירים את האדם מנגד.
כמה מילים לדן מרגלית...
דן, אני מבקר אותך קשות, מאז הפכת, באופן בלתי תקין באופן קיצוני, למרכיב מרכזי בתעמולת הבחירות של אולמרט, ומאז שפכת שמן על מדורת המלחמה, במרבית השלבים הקריטיים והשגויים בהם תמכת, ואפילו ליבית את האש. ודווקא כשזזת הצידה, התחלתי לראות אור בקצה המנהרה. אתה עם דנקנר ועם לפיד ז"ל.
לדעתי, אתה ושני חבריך בישלתם לבדכם את בחירתו של אולמרט, ואגלה לך איך.
על-מנת לנצח את הליכוד, עם ביבי, כאשר שרון מנוטרל, הייתם צריכים לפעול בשלושה מישורים:
1) לדפוק את האויב העיקרי, הליכוד.
2) להביא מנדטים מן הגורן ומן היקב.
3) ליישר את אולמרט - אשר נראה מאוד לא ישר בעיני הציבור
בנושא הראשון. התמקדתם אתה ודנקנר, תוך שאתם משעבדים את מעריב ואת אתר האינטרנט של התנועה לאיכות השלטון למטרות שלכם. השחרתם את מרכז הליכוד, הפכתם אותו לבלתי לגיטימי בעליל, יצרתם הרגשה של קבס בציבור מפני מרכז הליכוד, בעוד ברור היה שמנהיגי הליכוד, אלה אשר היו יותר מכל אחראים למרכז הזה, פרשו כבר מהליכוד, ועברו לקדימה.
בנתניהו לא נגעתם, ידעתם שיש לכם סחורה לא אטרקטיבית אלקטוראלית. ידעת שאלקטוראלית, ביבי שם את אולמרט בכיס הקטן של החולצה, ולכן הכיתם בבטן הרכה, במרכז. ביבי ראה, לדעתי, את המצב, אך כמה הוא ג'ובאר, הוא הבין שאין לו סיכוי נגדכם, שהקרב אבוד, ולכן הוא צלל, והתחיל כבר אז לעסוק בשימור ופיתוח לקראת לבחירות הבאות.
את מרבית המנדטים הביא החבר השלישי במועצת החכמים, טומי לפיד ז"ל, כאשר פירק את שינוי, ובאופן טבעי כל השלל, או כמעט כל השלל, עבר לקדימה (שינוי ירדה מ-15 ל-0 מנדטים).
בהפיכתו של אולמרט לשה-תמים עסקתם, כל השלושה, על כל גבעה רעננה, ועם כל מיקרופון, וקולכם, ובייחוד קולך - נשמע. גייסתם גם את אליעד שרגא והתנועה לאיכות השלטון. אתה העלית לדעתי את הרעיון לתת לשרגא ג'וב בממשל אולמרט, וכלפי הציבור, התדמית התנועה לאיכות השלטון היא מטהרת-מטהרת-מטהרת.
אני מאוד מקווה שראית את הסרט שצולם כמה ימים לפני הבחירות, בו רואים את התנועה מחתימה את אולמרט על העצומה נגד שחיתות. הצלחתי להוריד את הראיון מהאתר של התנועה יום לפני שהם הסירו את הלינק, קבל שני לינקים ביו-טיוב - לתזכורת
חלק א',
חלק ב'. מומלץ לצפות ולצחוק, לצפות ולבכות. ואל תשכחו להפעיל את הרמקולים (או לחבר את התקע של האוזנייה של ה-IPOD של הילד לשמיצי'ק של האוזניות, ולתקוע את האוזנייה באוזן).
אתה אומר שאתה לא חד ושנון, אז אולי כעיתונאי, אתה לא מגיע לרמת החדות והשנינות הנדרשת. אך כפוליטיקאי, תראה לי עוד גאון אחד שהיה יכול להגות את כל המהלכים האלה, להוביל אותם ואפילו להבקיע בסוף. אין עליך דן, אתה סובל מחוסר הערכה עצמית, מה שעשית אז בבחירות, היה האימ-אימא של כל החדות והשנינות.
עוד מילה לדן: אתה חושב שעיתונאי חייב להיות בכל מקום, כי שם נמצא המידע, שם נמצא חומר הגלם. אמור לי דן, איזה מהחומרים שאספת בכל אותם מפגשים חבריים, איזה מהם פרסמת, מי מהם הביא תועלת לכלל הציבור? הרי כבר שנים אינך חוקר, אינך פועל כעיתונאי (צייד), אתה כותב טורים ומרצה את דעותיך לציבור, אז מה הטעם בכל החברויות האלה? על-מנת שתגבש דעה אחת ולא דעה אחרת? על-מנת שתפרסם ספר אחת לכמה שנים, ושם תספר לנו את כל מה שידעת בזמן אמת ולא סיפרת לנו מסיבות של WHO KNOW WHY [מי יודע למה]?
מילא היית הולך לאירועים האלה עם פנקס ועם מצלמה, אבל לא, אתה מגיע בבגדי נשף, אתה בא לחגוג, ולא על-מנת למלא את תפקידך, וגם לא על-מנת למלא חובה קולגיאלית, בבחינת באים, לוחצים יד, מתנצלים ובורחים (או מה שיותר נכון, מסתפקים במברק, והיום במייל). ומה עם האירועים שאתה יזמת? מה עם יום-הולדת 60 לאולמרט בביתך? האם גם שופטים עליונים עושים לאולמרט יומולדת בביתם? ומה בכלל אתה מביא את עניין השופטים העליונים כהצדקה למעשיך הפסולים, מדוע אינך מדווח על דברים אלה בעבודתך כעיתונאי? על-מנת שיחדלו! ואם עושים הם דבר תקין לדעתך, מה לך כי תפיל אותם באותו פח שאתה נפלת? מה רע עשו לך השופטים? ואם עשו לך רע, אתה הרי עיתונאי, טפל בהם.
מכבסה של מילים
אחזור לרגע קט לקו המחבר את בית המשפט העליון, בהנהגתו של אהרן ברק. אחד מעקרונות המשפט, ודאי המשפט המנהלי, אך עם זרועות גם למשפט האזרחי והפלילי, הוא עיקרון המידתיות, על-פי עיקרון זה, התקבלו הרבה-הרבה החלטות מאוד עקרוניות בשנים האחרונות על אדמתנו.
נניח שיש היתר מוסרי לקשרים בין עיתונאים לפוליטיקאים, האם קשריו של דן מרגלית עם פוליטיקאים הם מידתיים? האם העודף הקיצוני באי-מידתיות לא פוגע בשיקול דעתו? האם הוא לא מצר משמעותית את מקורות המידע שלהם (למה איזה פקיד ימסור מידע מחשיד על ראש הממשלה לחברו הצמוד של ראש הממשלה? לא בכדי המידע הזה הצטבר אצל יואב יצחק, שהוא לא חבר של אף אחד. אם העודף העצום באי-מידתיות לא גורם לכך שבמשך 30 שנה לא רואים את האמת, ורק כאשר היא מכה עם נבוט ענק על הראש ומסכנת את הפרנסה ואת העתיד, מתפכחים פתאום?
נאמר שעיתונאי יכול תמוך במפלגה או במועמד, אך האם פועלה של מועצת החכמים היה מידתי? האם היה עוד מקרה אחד כזה בהיסטוריה הקצרה שלנו ששלושה עיתונאים העלו לשלטון ראש ממשלה עם עבר מפוקפק ונטול כישורי הנהגה? והאם התמיכה של מרגלית בתחילת המלחמה וכמעט לכל מהלכי השבועיים האסוניים הראשונים, האם היא הייתה מידתית? וההתפקחות, וההתהפכות, מקצה אחד של העולם אל קצהו שני, מבלי שניתן בדל של נתון אמיתי המסביר מה קרה באמת בין השניים, האם היא מידתית?
האם הסביבה של דן מרגלית והאווירה שהוא משרה, הן כל-כך לא מידתיות? - הן לא מידתיות באופן קיצוני שבקיצונים, ובשל עמדתו הבכירה והשפעתו, הן גם מאוד מסוכנות ועל-כן, לא היינו מצפים לכזו מכבסת מילים - לגמרי-לגמרי בלתי מידתית.
