מן האוב
"אני חייב לשפר את היחסים עם נוני",
סיכם רביב דרוקר את המסקנה המתבקשת מטעם אהוד ברק לאור הסיקור הביקורתי מאוד שהעניק ידיעות אחרונות לנסיעתו של שר הביטחון לסלון האווירי בפריז. לנוכח גליון "גלובס" מאמש, דומה כי גם ביחסיו של ברק עם אליעזר פישמן יש מקום לשיפור.
"גלובס" פירסם אתמול בשערו כותרת שבימים כתיקונם הייתה הופכת לכותרת ראשית אופיינית בעיתון ("הבנקים נגד המוסדיים באפריקה: הם לא משתפים אותנו בהסדר"), אך הכותרת שנבחרה בסופו של דבר לראשית לא עסקה בלבייב ובחברת אפריקה-ישראל, בבנקים או בגופים המוסדיים, אלא קראה: "מסלול הכסף של ברק וליברמן, מצא את ההבדלים". כותרת זו הפנתה את הקורא לכפולת האמצע, שהוקדשה כולה לחשדות שונים נגד אהוד ברק.
בטקסט, שתפס טור צר יחסית בכפולת העמודים, עמדה לילך ויסמן על תופעה מעוררת תימהון: בעוד אביגדור ליברמן נחקר על הזרמות כספים לחברה שהועברה לבעלות בתו, והתקשורת הקדישה לכך כותרות רבות ומרכזיות, טרם נפתחה חקירה לגבי ההזרמות הכספים לחברות שבבעלות בנותיו של אהוד ברק, והתקשורת, רובה לפחות, מתעלמת. "פרט ל'מעריב', שבמוסף יום שישי כתב על הנושא, נשמר השקט התקשורתי סביב הפרשה",
כתבה ויסמן. "עד כדי כך הוצנע התחקיר, שאף אחד מהגורמים אליהם פנינו היום לא ידע על קיומו".
בינתיים, מדווחת ויסמן, הודיע יו"ר הוועדה לענייני ביקרות המדינה, ח"כ יואל חסון, כי הוועדה תבקש ממבקר המדינה להכין חוות דעת על החברות שהיו בבעלות אהוד ברק. כדי להוסיף נפח לסיפור, לצד הרשימה מאת ויסמן התמלאה כפולת העמודים המרכזית של "גלובס" בתצלומים של ברק, אשתו ובתו, ובסדרה של רשימות מפורטות על העולם העסקי של שר הביטחון: התורמים הבולטים, עסקי חברת "אהוד ברק בע"מ", עסקי חברת טאורוס-ישראל של אשתו, עסקיה של בתו מיכל ברק (שעליה נכתב לאחרונה
תחקיר ב"גלובס"), רשימת חבריו הקרובים, ומסגרת נוספת על "החיים הטובים" ובה מבחר משיאי פזרנותו, משעון היד היקר בממשלת ישראל (80 אלף שקל) ועד לנסיעה האחרונה לפריז.
נכון שבמסגרת ביקורתה על הטיפול של כלי התקשורת בסיפור שיגרה ויסמן גם עקיצה לעבר הארץ וכתבה כי "קשה להתעלם מכך שאפילו עיתון 'הארץ' עצמו, שפירסם את התחקיר על ברק, הסתפק בהפניה צדדית", אך את הקרדיט הראוי לעצם החשיפה של העברת חברת "אהוד ברק בע"מ" לבנותיו, כמו-גם קרדיט לחשיפות בפרשת ליברמן, העניקה ויסמן לעיתון הארץ. גם זה אינו מעשה שגרתי בנוף התקשורתי המקומי, במיוחד בין יריבים מרים כהארץ ו"גלובס".
הצפת ממצאי התחקיר על עסקי ברק ובנותיו, יהיו מניעיה אשר יהיו, היא מעשה עיתונאי מבורך. פעמים רבות מדי מושכחים סיפורים בעלי חשיבות ציבורית רק בשל התחשבנויות קטנוניות בין כלי התקשורת, שיוצאים מגדרם כדי לא לפרסם דיווחי המשך לחשיפות של מתחריהם.
אם לצרף לפרסום אתמול בערב ב"גלובס" את
הטור הביקורתי במיוחד שפירסם אתמול בבוקר מרדכי גילת ב"ישראל היום", על הפאר בבית ברק ו"רדיפת הכסף החולנית" של שר הביטחון, עולה הרושם ששר הביטחון הפך בשבוע האחרון למטרה. אולי עדיין לא מטרה קלה לכל העיתונאים, אך אף על-פי כן מטרה שהולכת ונעשית לגיטימית.
