פורום רבנים במילואים פרסם לאחרונה חוברת הדרכה הלכתית לחיילים דתיים בסוגיות של צניעות במחנות הצבא. "ההלכות שלפניכם", נכתב בחוברת, "עוסקות בהתנהלות החייל בתנאים הקיימים ובמציאות הרווחת...יידע כל חייל לפנות אל הרב הצבאי ביחידתו לשאול גם בנושא חשוב זה של הלכות צניעות. אלו הם גופי תורה, לצד השאלות בהלכות שבת ומועד, כשרות ותפילה. רבני השטח עושים מלאכת קודש ועמלים על שירות כהלכה ושמירה על דיני הצניעות לכל חייל ביחידתם; זוהי הגדרת צה"ל את תפקיד הרבנים הצבאיים - כאחראים מקצועית על תחום ההלכה בצה"ל".
לא תמיד מדובר בפסיקה חד-משמעית, ולפעמים היא תלויה במציאות בשטח. כך למשל נכתב כי שירות ביחידה מעורבת עורפית אינו בהכרח אסור ויש להתייעץ עם רב המכיר את המציאות הצבאית באותה היחידה. לעומת זאת, נקבע כי אסור להשתלב ביחידה לוחמת מעורבת ויש לדרוש לשרת במסגרת נפרדת וכשרה. עוד נפסק כי גם סגלי פיקוד כמפקדי כיתות וסמלים, ואף קצינים ונגדים אסורים בשירות במסגרת מעורבת קרבית.
לדברי פורום הרבנים, יש להימנע מפיקוד על נשים או משירות בכפיפות אליהן ביחידה בה קשרי העבודה אינטנסיביים, ויש להתיר במקום בו הכפיפות היא פיקודית-מקצועית בלבד. באשר למג"ד דתי על גדוד מעורב נכתב כי "יש להימנע מתפקיד זה. במקרים חריגים של מפקדים שנדרשים בשעת הדחק לשרת ביחידה כזאת, כאשר השמירה על גדרי הצניעות נתונה יותר בשליטתם והם מרוחקים באופן טבעי מהחיילים - יש להתייעץ באופן אישי עם תלמיד חכם המכיר את המפקד ואת המציאות הצבאית".
כנו כן, נאמר כי ההלכה אוסרת התייחדות עם חיילת בשמירה בש"ג או במגדל שמירה או בנסיעה ברכב בדרך שוממת בכל מקום בו אין עוברים ושבים בכל כמה דקות. נאסר גם לנווט יחד עם חיילות או להתייחד עימן ברק"ם.
לא רק הייחוד מהווה בעיה. גם סיור 'קו' ממושך עם נהגת-חיילת בעייתי מחשש לקלות ראש בנסיעה, ובחוברת נכתב כי חובה להימנע ממצב זה מראש.
לינת חיילים וחיילות במתחם אחד, ברק"מים או בשטח, אסורה בפקודות. לגבי לינה אקראית כפי שמצוי בתרגילים חלה חובה על החייל הדתי להתרחק מכל מקום בו ישנות חיילות, ולוודא שלא יישנו חיילות בסביבתו.
ומה באשר לבריאות? "אין חובה להחמיר להימנע מטיפול רפואי רגיל ע"י בן המין השני, אך ראוי להקפיד על כפפות, ואף ראוי להתעכב מעט, כאשר הדבר אפשרי, כדי לקבל טיפול ע"י בן אותו המין. עם זאת, בטיפול הכרוך בחשיפה אין להקל. טיפול פיזיותרפי או עיסוי אין להתיר". חבישת חיילת או סחיבת נפגעת-מדומה (נפג"מ) אסורה גם כן, וככלל נקבע שאין להשתתף בתרגיל הכולל מגע עם חיילות, ושיש להחמיר בטקסים צבאיים ולמנוע מראש כל נגיעה, לחיצת יד או טפיחה.
החוברת גם מתייחסת להכשרה הצבאית ונאמר בה שאין להשתתף באימון או במשחק משותף שמשתתפות בו גם חיילות הן מצד איסור ההסתכלות והן מצד איסור קלות ראש. כאשר לא ניתנת לחייל האפשרות שלא להשתתף באימון המועבר על-ידי מדריכה - יימנע מלהסתכל על המדריכה, וידרוש שאת ההדגמות של התרגילים יעשו בנים. כמו-כן נאסר להביט בהדרכה צבאית (מצגות וסרטונים) עם תוכן לא צנוע כגון הדרכה על הטרדות מיניות וכדומה, ואם חייל נקלע למצב שכזה אין די בעצימת עיניו וחלה עליו החובה לצאת מיד מהחדר, כדי שלא יהיה חילול השם.
יציאה לנופש גדודי הכולל בריכה או ים בו משתתפות גם חיילות כמו גם חייל שקיבל משימת אבטחה בחוף הים יש לבקש חילוף, מחשש לשחיקה רוחנית, ובמציאות שאין מוצא - כאשר החשש הוא מראייה אקראית אפשר להקל, וגם "כמובן שבזמן אירוע מבצעי אין שאלה וחובתו להציל נפשות".
ככלל, נקבע שיש להימנע מהשתתפות באירועים בהם יש שירת נשים. בטקס רשמי הכולל שירת נשים - מומלץ להשתדל להימנע מהשתתפות, אך אם לא מאפשרים לו או שהוא בעל תפקיד בטקס - יכול להשתתף, ועליו להשתדל שלא ליהנות מקול השירה, ולא להביט.
האזנה להרצאה מאישה הלבושה בצניעות הותרה, לא מומלץ להימנע גם מכך. עם זאת, בהדגמות הכרוכות בתנועות גוף יש לבקש מדריך.
שירי לוחמים הכוללים ניבול פה (כגון 'שירי רובאית') אסורים ועל החייל לצאת מהמקום. אם הדבר לא מתאפשר - יביע חוסר הסכמה ומורת רוח. במענה לשאלה האם מותר להתבטא בביטויים גסים כלפי האויב, נפסק ש"מותר לכנותם בביטויים בוטים כגון: 'רוצח', 'מחבל' ו'שונא ישראל', אבל אסור לנבל את הפה גם ביחס לאויב, לבל ישחית את נפשו".
ליברמן: לאסור הפצת החוברת ולמנוע מהרבנים להגיע למילואים
יו"ר
ישראל ביתנו, ח"כ
אביגדור ליברמן, אמר כי זו עדות נוספת להקצנה ההולכת וגוברת בקרב הציונות הדתית הנגררת על-ידי האגף החרד״לי. לדבריו, הניסיון הזה להפוך את צה"ל לצבא השם עם דפוסי התנהלות כמו בכולל חרדי הוא חלק מאותה תפישת עולם משיחית שחודרת לחברה הישראלית ומנסה לפגוע במרקם החיים ובסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה. עוד כתב כי "חייבים לאסור על הפצת החוברת בקרב חיילי צה"ל ולמנוע מהרבנים החתומים עליה מלשרת במילואים או להרצות בפני חיילים".
תנועת נאמני תורה ועבודה, הנתמכת על-ידי
הקרן החדשה לישראל, מצטרפת למחאה וטוענת כי "החוברת החדשה מציבה סטנדרטים מתבדלים וקיצוניים, אשר לצערנו הופכים לנפוצים בכל תחומי החיים של הציבור הדתי - מהחינוך בבתי הספר, עבור בתנועות הנוער, וכעת גם בשירות הצבאי. הדחיפה להתרחק מכל סביבה שיש בה נשים, גם כשאין בכך צורך הלכתי, היא כשלעצמה אינה צנועה.
נאמני תו"ע מאשימה את הרבנים הצבאיים בכך שמטרתם להביא לפירוד והקצנה דתית נוספת, בתוך הצבא ומחוצה לו וכי כעת ישנו תו תקן של ׳כשרות׳ גם על יחידות בצבא ההגנה לישראל.
החוברת האמורה זכתה להסכמות מצד רבנים בולטים בהם הרב
אביגדור נבנצל, משה
שלמה עמאר, דוב ליאור,
שלמה אליהו. בפורום הרבנים במילואים אומרים כי "חייל הדבק בתורה הקדושה ובהליכותיה יוכל לשמור את עצמו ואת סביבתו ולצד תרומתו המקצועית בתפקידו בצה"ל - הוא מרים את רוח הקדושה של כלל מחנה ישראל ומחיל סיעתא דשמיא גדולה למערכה כולה. הדבר נדרש בצה"ל היקר לכולנו אל מול אתגרים, נורמות ותנאים סביבתיים משתנים".
