שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, דחה (יום ג', 7.4.20) עתירה נגד הסגר על בני ברק. הוא קובע, כי מדובר בצעד ראוי למאבק בקורונה, למרות פגיעתו בזכויות היסוד של תושבי העיר.
את העתירה הגישו עוה"ד ידידיה לוונטהל, דוד איזקסון, משה ליפל וצבי זקס, תושבי העיר. הם טענו, כי ההכרזה על בני ברק כאזור מוגבל מתעלמת ממצוקותיהם ומצבם הכלכלי הקשה ממילא של תושביה, וכי היא התקבלה בהליך פגום (תקנות לשעת חרום במקום חקיקה ראשית) וללא שיתוף הציבור. הארבעה ביקשו לבטל את ההכרזה, או לחלופין - להורות למדינה לספק לתושבים מזון בכשרות מתאימה לפסח. עיריית בני ברק תמכה בקבלת העתירה, באומרה שהצעד הוא בלתי מידתי והוביל להסתה פרועה נגד החרדים המתגוררים בעיר.
עמית פותח בציינו את ייחודיות המצב: "בהיבט המשפטי, המגיפה מוליכה אותנו בארץ לא זרועה, במחוזות ובמשעולים חוקיים וחוקתיים שלא שיערו ראשונים ולא חזו גם רואי השחורות. זכויות חוקתיות בסיסיות כמו הזכות לפרטיות, לקניין, ל
חופש העיסוק ולחופש התנועה בתוך ישראל נאלמות דום מול מונחים כמו סגר והסגר, כתר, מחסומי דרכים, איכון טלפונים על-ידי השב"כ, ריחוק חברתי ועוד. כל אלה חולפים בסך לפנינו כמו חלום בלהה דיסטופי במדינה דמוקרטית שחירויות האזרח הן בבסיס קיומה. בימים של שגרה, אמצעים אלה היו נפסלים על אתר כבלתי חוקיים בעליל, אך הימים אינם ימים רגילים ומפני 'שהשעה צריכה לכך', אין מנוס אלא מלהלקות את הציבור, הגם שלא חטא ואינו ראוי ללקות.
"...זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, שהוטל סגר על עיר בתוך תחומי הקו הירוק. מטבע הדברים, החלטה חסרת תקדים זו מעוררת שורה של בעיות ביישום ההחלטה בשטח. העתירה דנא, הגם שחוטאת פה ושם בהפרזה ובאנלוגיה לתקופות אפלות שראוי היה להימנע מהן, מבטאת מצוקה אותנטית של תושבי בני ברק, עיר ואם בישראל, שעליה הוטל סגר, בבחינת אין יוצא ואין בא בשעריה. באירוניה מרה הפך חג הפסח מחג החרות לחג ההתכנסות של המשפחה אל תוך עצמה, כלואה בינות ארבעה כתלים. הנה כי כן, כבדה יד הסגר על תושבי בני ברק עד מאוד ותעל שוועתם עד ירושלים, עד לבית המשפט העליון".
ואולם, ממשיך עמית, עם כל ההבנה למצוקת תושבי בני ברק - אין מנוס מדחיית העתירה. זו התיישנה במהירות, בשל הכוונה להטיל סגר על כל חלקי המדינה בימים הקרובים ועוצר-למעשה בליל הסדר. ההחלטה לגבי בני ברק לא התקבלה כלאחר יד, אלא לאור חוות דעתו של סגן ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר אודי קלינר. הוא קבע, כי "העיר בני ברק מהווה היום מוקד תחלואה חריג ומשמעותי שיפגע ביכולת המאמץ הלאומי להפחית את מקדם ההתפשטות".
לדברי עמית, גם במקרה חריג זה, תקפה המדיניות השיפוטית ולפיה בית המשפט אינו נכנס בנעליה של הרשות בעלת המומחיות. כאן מדובר בנושא מקצועי מובהק, וחזקה על הממשלה שההחלטה התקבלה ממניעים עניינים בלבד וללא שיקולים מפלים. הוא גם קובע, כי הפגיעה הברורה בזכויות החוקתיות של תושבי בני ברק, עומדת במבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד
כבוד האדם וחרותו. היא נעשית לתכלית ראויה של הצלת חיי אדם, אין אמצעי אחר שיכול להשיג את אותה מטרה תוך פגיעה פחותה, ויש לסמוך על גורמי המקצוע בנוגע למחיר שיש לשלם כדי להשיג מטרה זו.
עמית מסכם: "עומדות רגלינו במצב חסר תקדים של חשש להתפשטות מהירה של מגיפת הקורונה בשיעורים גבוהים, על כל הכרוך בכך בהיבט של תחלואה, תמותה וקריסה של מערכת הבריאות. באיזון האופקי שבין הזכויות, אנו מציבים הפעם מול הפגיעה בחירויות ובזכויות יסוד כמו חופש התנועה את הזכות לחיים ולשלמות הגוף, מצב בלתי שכיח במקומותינו. באיזון אופקי זה, ידה של הזכות לחיים על העליונה".
לבסוף מעיר עמית, כי אם אכן הממשלה לא התייעצה עם העירייה לפני ההחלטה - הרי שראוי היה שתעשה זאת. "עת צרה היא ליעקב ולאזרחי ישראל, והדברים משתקפים בעתירה זו. לו יהי וחג הפסח, רמדאן וחג הנביא יתרו (נבי שעיב) הבאים עלינו לטובה, יסמנו תחילתו של מפנה", הוא מסיים.
השופטים
ענת ברון ו
יוסף אלרון הסכימו עם עמית. את המדינה ייצגו עוה"ד
נחי בן-אור ותהילה רוט, ואת העירייה - עוה"ד יהודה לייבוביץ ואריאל יונגר.