"הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם... ...האם (היא מ.ה) שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם חום ואהבה וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי בחיי הילדים" כתב (11.10.2009) שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, השופט איתי כץ, בהכרעתו לתת את המשמורת על קטין לאם שמהגרת לקולומביה.
בני הזוג שבמקרה, ישראלי וקולומביאנית, נישאו בארה"ב בשנת 2003. בשנת 2004 נולד להם בנם. עקב קרע שהתגלע עקרה האם, יחדיו עם הבן, לקולומביה בשנת 2005. האב נסע בעקבות משפחתו לקולומביה, ובשנת 2006 נעתרה האם לבוא ארצה עם הבן על-מנת לנסות ולשקם את המשפחה.
הניסיון לא עלה יפה. הזוג התגרש, לאחר שחתם על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין לפיו האם תחזיק בילד ותתגורר עימו ברדיוס של 30 ק"מ סביבות ירושלים. לאחר זמן מה האם ביקשה לעקור, שוב, יחדיו עם הבן, לקולומביה. האב התנגד והוצא צו עיכוב יציאה. מכאן בקשת האם לביטול הצו בפני ביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם.
לדברי האם, היא אינה משתלבת חברתית וכלכלית בארץ. זה משפיע על מצב נפשה, ומאחר שהיא ההורה המשמורן – גם על מצבו הנפשי של בנה.
מנגד, האב טוען שהאם אינה יציבה נפשית. משכך, עליו להיות המשמורן. כמו-כן, טוען האב, אין לאפשר הגירת הבן לקולומביה. זאת מאחר שהיא מדינה מסוכנת מבחינה ביטחונית ולא מפותחת כמו ישראל, מה שימנע מהבן להתפתח בחברה מערבית תקינה.
תסקירי פקידי הסעד קבעו כי הן האם והן האב הם הורים סבירים וטובים. עם זאת, לדעתם, האם היא הורה טוב יותר.
מאחר שעל-פי הפסיקה, לאור הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1963, במחלוקת לגבי משמורת יימסר קטין להורה הטוב יותר, די היה בתסקירי פקידי הסעד על-מנת שייקבע כי על הבן להישאר עם אמו ולהגר עימה, כפי שאכן פסק השופט. זאת היות שהאם, כנטען על-ידי הפקידים, היא ההורה העדיף. אך לא...
שופט ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, איתי כץ, לא פסח על ה"מסורת" המפלה לטובת נשים בענייני משמורת והוסיף בדבריו שיש גם להביא בין שיקולי ההכרעה את "חזקת הגיל הרך" - קביעה על-פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפיה אם נפרדו הורי קטין שעדיין לא מלאו לו שש שנים – הוא יהיה אצל אמו, אפילו אם האב הוא הורה טוב יותר, אלא אם כן הוכח כי האם היא משמורן גרוע במיוחד (נרקומנית, אלכוהוליסטית וכדומה). לדבריו, שרובם ציטוט דברי שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, יש לזכור כי "הוכח" על-ידי מחקרים שאם היא הורה טוב יותר. מדבריו:
"כזכור, הקטין הוא כבן חמש שנים, ולפיכך חלה לגביו חזקת הגיל הרך הקבועה בס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. כב' השופטת דורנר מדגישה ברע"א 4575/00 פלוני נ' אלמוני, נה (2) 321 את תחולת החזקה : ' לפיה ילדים קטנים ימסרו למשמורת אמם אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת... עדיין הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. כך עולה ממחקרים עדכניים רבים הדנים בקשר הפסיכולוגי המיוחד שנבנה בין האם לילדיה ובנזק שעשוי להיגרם לילדים במיוחד בגיל הרך, כתוצאה מניתוקם מן האם שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם חום ואהבה וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי בחיי הילדים. חזקה זו לא נסתרה במקרה שלפני ויש להוסיף גם שיקול זה למסכת השיקולים התומכים בהגירת הקטין".
את טענת האב, כי מאחר שבהסכם הגירושין - שקיבל תוקף של פסק דין - מובא כי על האם להתגורר עם הקטין בסביבות ירושלים, ולכן אין לאפשר לה להגר עם הקטין – דחה בית המשפט. הסיבה: האם התחייבה לגור בירושלים כל זמן שהיא מתגוררת בארץ. לא אם היא רוצה לטוס... מדבריו:
"...הקביעה שבס' ז.3 להסכם הגירושין כי: "מקום מגוריו של xx הוא בירושלים כולל רדיוס של 30 ק"מ" שוללת את אפשרות ההגירה (ס' 55 לסיכומי האב) דינה להידחות. סבורני כי בתניה זו מגולמת ההנחה שהאם המשמורנית נמצאת בארץ ואם עכשיו בנסיבות החיים הדינמיות נוצר מצב חדש והיא מבקשת לחזור למולדתה, עקב מצוקתה על ביהמ"ש לשוב ולהידרש לעניין תוך בחינת השפעתו על טובת הקטין... ומעידה פקידת הסעד בחקירתה הנגדית ,לעניין ההחמרה במצוקתה של האם, והשפעתה על הקטין".
אחר כל אלה הורה השופט לבטל את עיכוב היציאה שהוטל על האם והקטין, והם יהגרו לקולומביה לאחר שהאם תפקיד ערבויות שיבטיחו את המשך הקשר בין האב לבנו.
