בית הדין הרבני הגדול מביע תקווה שבג"ץ יהפוך את פסק דינו ויקבע, כי יש לו סמכות לדון בענייני כתובה גם כאשר אחד מבני הזוג אינו אזרח ישראל או תושב בה, גם כאשר התיק נפתח לפני השינוי בחוק שהעניק לו סמכות זאת.
עד שנת 2018 קבע חוק בתי הדין הרבניים, כי סמכותם היא בענייני יהודים "אזרחי המדינה או תושביה". באותה שנה תוקן החוק ונקבעו מקרים בהם יכול בית דין רבני בישראל לדון גם במקרים בהם רק אחד מבני הזוג הוא אזרח/תושב ישראל. השאלה שהתעוררה כעת (בתיק בין תושבת ישראל לתושב בלגיה) הייתה, האם יש לו סמכות כזאת כיום - לאחר שינוי החוק - לגבי תיקים שנפתחו לפני השינוי. תשובתו של בית הדין היא שלילית.
הרב שלמה שפירא אומר (11.5.20): "ייתכן שהסמכות ההלכתית על בני ארץ ישראל מתפרשת גם על יהודי העולם, ומשכך לא יכולה להישמע טענת חוסר סמכות. עם זאת, לעניין ההנהגה המעשית בית הדין בהיותו חלק מהרשות השיפוטית במדינת ישראל - ומה גם שלסמכות החוקית השלכות מעשיות המקרינות גם על הסמכות ההלכתית - סמכותו החוקית מוגבלת למה שהקנה לו המחוקק".
הרב שפירא מצטט את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה שאלת הסמכות בכלל נקבעת בהתאם למועד הגשת התביעה. ייתכן שאם התיקון לחוק היה נכנס לתוקפו בעיצומו של הדיון, ניתן היה לראות את התביעה כאילו הוגשה מחדש לאחר התיקון. אולם כאן מדובר בתיקון שנעשה לאחר מתן פסק הדין בתביעת הגירושין, כאשר כעת מבקשת האישה שבית הדין ידון גם בנושא הכתובה - ולכן התיקון אינו חל עליה.
לדברי הרב שפירא, העדר הסמכות במקרים כאלו אינו רק בנוגע לכתובה, אלא גם אם מתעורר חשש לעגינות. ובלשונו: "אין בצער הלב כדי ליצור סמכות יש מאין אלא לכל היותר כדי לדחוף ולקדם חקיקה מתאימה מן העבר האחד וכדי לעשות כל מאמץ פרשני כדי לקבוע כי סמכות אכן ישנה מכוחו של החוק הקיים".
הרב שפירא מציע פתרון אפשרי, בדמות חתימה של בני זוג בחו"ל על הסכם טרום-נישואין בעל תוקף משפטי, "שיעגן את חיוב הכתובה עצמו או את סמכותו של בית דין לדון בו כבורר, וזאת לא רק לשם הבטחת זכויותיהן של הנשים עצמן, אלא גם כדי להכשיר את חיי בני הזוג יחד, שכן בהעדר יכולת אכיפה לחיוב הכתובה - ספק אם יש לה משמעות".
עוד אומר הרב שפירא: "לא בלב קל ולא בשמחה נועלים אנו את דלתנו שלנו בפני תביעת הכתובה אלא שדעתנו היא כאמור כי אין דרך לקבוע משפטית כי יש לבית הדין הרבני בישראל סמכות לדון בתביעתה, להערכתנו כך יאמר גם בג"ץ לו תוגש לפניו עתירה ממין זה. אך אם תרצה המבקשת לנסות את מזלה בעתירה שכזו ואם יפתיענו בג"ץ ויקבע שלא כדברינו דלעיל - אדרבה ואדרבה, נשמח להתבדות ונקבל ברצון את ביטול הכרעתנו".
הרב אברהם שינדלר והרב מימון נהרי הסכימו עם הרב שפירא. את האישה ייצגו עו"ד
אביעד הכהן והטוען הרבני אברהם גולובנציץ, ואת הבעל - עו"ד
אריאל שריג.
