בעקבות המלצה חד-משמעית של בית המשפט העליון, חזרה בה עמותת צעירי חב"ד מערעור על פסק דין בו נקבע, כי היא ניסתה לעשוק את ילדיו ואלמנתו של איל ההון גומא אגיאר. פסק הדין בעליון ניתן בשבוע שעבר (10.5.20), והוא מאמץ במלואו של פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים,
ענת זינגר, שניתן בנובמבר 2018.
אגיאר, שהיה בין היתר בעלי קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, נעלם באוקיינוס השקט בשנת 2012 ושלוש שנים מאוחר יותר הוכרז על מותו. צעירי חב"ד טענה, כי הוא העניק לה במתנה בשנת 2011 שתי דירות יקרות ערך ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים (בשווי מוערך של 15-10 מיליון דולר), הצופות על הכותל המערבי והר-הבית, במטרה להקים בהן מרכז למורשת הרבי מלובביץ', ר' מנחם מנדל שניאורסון. התביעה הסתמכה על ערב השקה בו הוכרז על המיזם ועל כך ש-אגיאר שכר אדריכל שהחל לתכנן את הפרויקט.
אלמנתו של אגיאר, ג'יימי אגיאר, ואמו, אלן אגיאר, טענו שהדירות נרכשו לשימוש המשפחה שתכננה לעלות ארצה. לכל היותר כוונתו של גומא אגיאר הייתה לאפשר לעמותה להשתמש בהן, אך גם כוונה זו לא הבשילה משום שלא נקבעו תנאי השימוש. בוודאי שהוא לא העניק אותן במתנה לעמותה ולא התכוון לעשות זאת; ומכל מקום, מצבו הכלכלי (והבריאותי הנפשי) הורע בשנותיו האחרונות והוא אף שקל למכור את הדירות, טענו בני המשפחה באמצעות מנהל העיזבון, עו"ד
הראל ארנון.
בדחותה את התביעה אומרת זינגר, כי די בכך שהמתנה לא ניתנה בכתב כפי שמחייב החוק, כדי לקבוע שאין בסיס לטענותיה של צעירי חב"ד. לכל היותר הייתה בדיקת היתכנות כלשהי להקמת מרכז ההנצחה בדירות, כאשר אלו נותרות בבעלותו של אגיאר. תנאים מרכזיים לא סוכמו: כיצד תוסדר זכות השימוש? מי הגוף שיפעיל את המרכז ובאזור דרך? האם הכניסה תהיה בתשלום? האם ניתן יהיה לערוך חתונות על גג הבית?
עוד קובעת זינגר, כי הוכח שאפילו אם הייתה לאגיאר כוונה שכזאת - הוא חזר בו ממנה בשל מצבו הכלכלי. למיזם לא הייתה היתכנות בשל ייעוד הדירות למגורים בלבד, ומשום שלא התקבל כנדרש אישורה של החברה לפיתוח הרובע היהודי - אישור שאפילו לא התבקש, משום שהמיזם ירד מעל הפרק. כמו-כן, אין מקום לקבוע ש-אגיאר יצר הקדש - שכן צעירי חב"ד העלתה טענה זו רק בסיכומים, ולא הוכיחה את אמיתותה. זינגר גם מעירה, כי העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר הכרזת מותו של אגיאר, מעלה את החשד שהעמותה חיכתה עד שתהיה בטוחה שהוא לא יופיע ויכחיש את טענותיה.
בסיום פסק הדין עומדת זינגר על האיסור ההלכתי לעשוק יתומים ואלמנות ומוסיפה: "הדירות היו של המנוח ונותרו כאלה עד מותו. ממילא זכאים יורשיו לחלקם בדירות ובמיוחד היתומים שהותיר ואלמנתו. הניסיון לנכס רכוש זה לאחרים, אינו יכול להתקבל ויהיה בהעברת הבעלות לתובעת כדי עושק של הנ"ל... תנועת חב"ד ידועה במעשיה הטובים ובתרומתה לכלל. בטוחה אני כי זו תמשיך במעשיה אלו, גם ללא מרכז המנציח את בית מדרשו של הרבי מול הכותל, וגם ללא שאגב חתירה למטרה זו, ייגרם עושק של היתומים שהותיר המנוח ושל אלמנתו".
זינגר חייבה את צעירי חב"ד בהוצאות ושכר טירחה בסכום גבוה במיוחד של 360,000 שקל, בציינה את שווי הדירות ואת החלטת העמותה לנהל את התיק למרות שהסיכויים מלכתחילה לא היו גבוהים.
בבית המשפט העליון ישבו בתיק השופטים
יצחק עמית,
דוד מינץ ו
עופר גרוסקופף, ובפסק דינם נאמר: "נוכח המלצתו החד-משמעית של בית המשפט, חזרה בה המערערת מערעורה והוא נדחה בזה". את חב"ד ייצגו עוה"ד שרון גושן, אמיר גולדפרב והראל אשואל. את העיזבון ייצגו ארנון ועו"ד
מוריה אייכנשטיין.