לא ניתן לנקוט הליך מזורז ובמסלול עוקף של דיני חדלות הפרעון הרגילים, כאשר חברה נקלעת לקשיים בשל הקורונה וסבורה שתוכל להתאושש בשנים הבאות. זוהי המסקנה העולה מהחלטה של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, שהוא שופט הפירוקים המוביל בישראל. לדברי אורנשטיין, לכל היותר ניתן לשקול במקרים המתאימים להותיר במידה חלקית את ניהול החברה בידי אנשיה וזאת לצד הממונה מטעם בית המשפט.
רשת בתי הספר לאנגלית וול סטריט ביקשה אישור לכנס אסיפות נושים כדי להציע הסדר חוב, במסגרתו תפרע את חובותיה (11.5 מיליון שקל) מתוך רווחיה בארבע השנים הבאות. החברה טענה, כי נקלעה למשבר לאחר שנאלצה להפסיק את ההוראה הפרונטלית בשל הקורונה, אך היא צופה שתתאושש בזכות הטמעה נרחבת של למידה מרחוק וכך תוכל לפרוע את חובותיה.
וול סטריט ביקשה לפעול על-פי חלק י' לחוק חדלות פרעון, אותו מגדיר אורנשטיין במילים הבאות: "הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים ומטרתו הינו אישור הסדר חוב, שעניינו שינוי תנאי פירעון של חוב". זאת, לעומת חלק ב' לחוק, שמטרתו שיקום כולל של התאגיד תוך שינוי מהותי בהיקף פעילותו. בפועל, המסלול של חלק י' מאפשר לחברה להמשיך לפעול תחת הבעלים וההנהלה הנוכחיים, ומרחיק את הסכנה של קריסת החברה או מכירתה.
הממונה על חדלות פרעון הותיר את ההכרעה בידי אורנשטיין, בציינו שקיימות פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזיים בשאלה האם ניתן להעניק סעדים זמניים לפי חלק י', כפי שביקשה וול סטריט (כולל הקפאת הליכים). אורנשטיין מגיע למסקנה (26.5.20), כי חלק י' מיועד לחברות אחזקה ולא לחברות תפעוליות, וכי חלק זה אינו מאפשר לבית המשפט להעניק סעדים זמניים.
אורנשטיין מדגיש: "מקום שעסקינן בחברות תפעוליות, הסדר החוב אינו מתמצה אך בשינוי תנאי הפירעון של החוב ועיצוב מחדש של מבנה ההון שלהן, אלא נדרש שינוי מערכתי שלם הכולל שינוי של ממש במארג ההסכמים של החברה, התאמות באשר לפעילותה הקיימת ועוד. הווה אומר, כאשר עניין לנו בחברות תפעוליות המבקשות להבריא עצמן אגב הסדר חוב, דומה שאלה תידרשנה לאמצעים המשפטיים המוקנים לחברות במסלול הקבוע בחלק ב' לחוק חדלות פירעון, לרבות היזקקות לסעדים זמניים, שבעיקרם הקפאת הליכים.
"זאת כאמור בניגוד לחברות אחזקה שהסדר חוב בעניינן, די לו בהוראות בדבר פריסת החוב ושינוי מועדי התשלום, ללא צורך בשינוי מקיף וכולל של פעילותן ולשם כך לא נדרשות כלל לצו לפתיחת הליכים ולסעדים שניתן לפסוק לפי חלק ב' לחוק חדלות פירעון.
"דומה כי המחוקק ביצע הליך של שקלול תמורות (trade off) בין המסלולים הקבועים בחוק: על-מנת שהתאגיד יהיה זכאי לעשות שימוש בכלים הדרסטיים המוצעים בחלק ב' לחוק חדלות פירעון, ובכללם סעדים זמניים, על בעלי המניות להפקיד את הגה השליטה, לפחות במידה מסוימת בשים לב לאפשרות שימור שדרת הניהול של התאגיד בהתאם להוראות סעיף לחוק חדלות פירעון, בידי הגורמים שבפיקוח של בית המשפט. ככל שהתאגיד בוחר לילך בדרך שאינה כוללת התערבות רבתי בנעשה בו, קרי, בדרך הקבועה בחלק י' לחוק חדלות פירעון, הנה הוא מוותר על הכלים המוצעים לו בחלק ב' לחוק ושאינם מוסדרים בחלק י', ובכללם סעדים זמניים".
אורנשטיין מוסיף במבט רוחב, שהוא בעל השלכות לחברות רבות שנקלעו לקשיים: "לא התעלמתי מטענת החברה שנקיטה בהליך לפי חלק י' עדיפה בעיניה מאשר נקיטה בבקשה לאישור הסדר לפי חלק ב', אך אין בכך כדי טעם להגיע למסקנה שונה. ברי, שהעדפה של חברה שנקלעה לקשיים הוא שיתאפשר לה להמשיך לפעול במתכונת הקיימת, קרי, באמצעות בעלי השליטה הקיימים ותוך שיוענק לה סעד זמני מסוג עיכוב הליכים או הקפאת הליכים, מאשר נקיטה בהליך לפי חלק ב', בין לאחר מתן צו לפתיחת הליכים ובין אם קודם לו. ככל שנפתח את הצוהר שקבוע בחלק י' גם להסדרי נושים נוספים שלא אליהם כיוון המחוקק בחלק י', דומני שלא יהיה כל שימוש בחלק ב' לחוק חדלות פירעון ובכך תסוכל מטרת המחוקק.
"...בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם אציין, כי אין במשבר הכלכלי הפוקד את הכלכלה העולמית בעת הזו לאור המשבר הבריאותי, כגורם המכשיר הידרשות 'אוטומטית' להליכים לפי חלק י'; אומנם ייאמר בזהירות, כי ייתכן שיש מקום לשקול הותרת השליטה, במידה מסוימת, בידי נושאי המשרה של התאגיד של חברות שנפגעו בעקבות הקורונה ולאחר סיוע נקודתי יוכלו אלה לשוב לפעילות סדירה".
אורנשטיין מחק את בקשתה של וול סטריט, בציינו גם פגמים דיוניים שנפלו בה - ובכלל זה הימנעות מהגשת תצהיר מפורט כנדרש - ותוך שהוא מותיר לה את האפשרות לפתוח בהליכי חדלות פרעון במסלול המלא.
