בית המשפט העליון החמיר (יום א', 31.5.20) פי 2.5 את העונש שגזר בית המשפט המחוזי בירושלים על אדם שביצע עבירות מין בקשישה חולת אלצהיימר. בעוד המחוזי גזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל, פסק השופט יוסף אלרון שהאיש ירצה 15 חודשי מאסר - ואף הדגיש שגם עונש זה קל, משום שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין.
העבריין הוא נהג מונית יליד 1945, אשר הסיע שלוש פעמים בשבוע את הקשישה (ילידת 1935) ממרכז לחולי אלצהיימר אל ביתה. בשני מקרים בנובמבר 2016 הוא שכנע את הקשישה לבצע בו פעולות מיניות, ונקבע שהוא ניצל את חולשתה והורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה בחסר ישע (השופטים אלי אברבנאל, יורם נועם ורבקה פרידמן-פלדמן). המחוזי גזר עליו עונש בתחתית המתחם שקבע, תוך התחשבות בגילו ומצבו הרפואי.
אלרון דחה את ערעורו של העבריין על הרשעתו, באומרו שאין מקום להתערב בממצאי העובדה של המחוזי. אלרון מעיר, כי הימנעות המשטרה מביצוע בדיקה נפשית למתלוננת מיד לאחר הגשת התלונה, הייתה מחדל חקירתי חמור - אך לא כזה שפגע בהגנתו של הנאשם בצורה המצדיקה את זיכויו. מחדל נוסף היה בכך שהיא תושאלה במשטרה שלא על-פי סדרי הדין הנוגעים לתשאול בעלי מוגבלויות - אך גם מחדל זה אינו פוגם בחוקיותה של החקירה.
בקבלו את הערעור על קולת העונש מזכיר אלרון, כי "חברה מתוקנת נמדדת ביחסה לזקנים, לחלשים ולחסרי ישע". לדבריו, "חומרת העבירות ופגיעתן הקשה בערכים המוגנים של שמירה על גופו וכבודו של אדם, ובמיוחד קשישים חסרי ישע, מחייבת דווקא ענישה מרתיעה במיוחד, אשר תבטא את הסלידה החברתית מהמעשים". העונש על העבירה בה הורשע האיש הוא שבע שנות מאסר והמחוקק קבע עונש מינימום של 21 חודשים. המחוזי צדק באומרו, כי ניתן לחלק את עונש המינימום בין ענישה בפועל (שישה חודשים) לבין ענישה על תנאי (15 חודשים) כפי שעשה.
טעותו של המחוזי, ממשיך אלרון, הייתה בהתעלמותו מכך שהאיש ביצע שתי עבירות, דבר "המשנה את התמונה העונשית". למרות גילו של האיש ומצבו הבריאותי, קבע כאמור אלרון שעונשו יעמוד על 15 חודשים. "אף עונש זה אינו הולם דיו את המעשים החמורים בהם הורשע המערער, ומן הראוי היה להטיל עליו עונש חמור ממנו; אך כלל נקוט בידינו כי אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם המערער", הוא מדגיש.
השופטים ענת ברון ואלכס שטיין הסכימו עם אלרון. את המערער ייצגו עוה"ד שני פוגודה ונועה זעירא, ואת המדינה - עו"ד דגנית כהן-ויליאמס.
