למה נושא זה מועלה פה? כי מי שעומדים בראש אלו שאמורים לטפל בארגוני הפשע הם אנשי הפרקליטות, ובראש ובראשונה היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. לא ראינו שאלו עשו משהו כדי לגרום לכך שפקידי-המס יעשו את המוטל עליהם בתחום מסוכן אך חיוני זה.
גם המלחמה בפשעי הצווארון הלבן מגומגמת ביותר, אם גם היו בה מעט הצלחות. חלק מהן- בשל הפניית הפרקליטות לנושאים מסוימים ע"י מבקר המדינה. מדי שבוע מתגלות פרשות שחיתות שנתמשכו שנים במסתרים והן מתגלות יותר במקריות מאשר בשל חקירה ופיקוח.
ועתה לנושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי (לשם הנוחות נכנה תפקיד זה בקצרה "היועץ").
דומני שאין בעולם מדינה בה מוקנים לאדם אחד תפקידים וסמכויות כה נרחבים כמו ליועץ המשפטי בישראל. כיום נטען כי למני מזוז – איש המעלה ומשפטן גדול כשלעצמו - אין ידע נרחב דיו בפלילים. אכן - פרשת "האי היווני" ותשלום משכורת העתק ע"י דוד אפל לגלעד שרון "עבור שיטוטו באינטרנט" נסגרה ע"י מזוז וכתב האישום בוטל. אך לי אין ספק שהדבר נעשה בתום-לב אף שנראה שהייתה זו טעות.
האין ממש בטענה כי ליועץ יש עומס תפקידים בלתי-אפשרי? ליו לפקח על עבודת הייעוץ בכל משרד ממשלתי, לייצג את הממשלה בבג"צ, לפקח וליזום חקיקה וחקיקת משנה (תקנות), לטפל בבקשות חנינה, להשתתף בישיבות ממשלה, להרצות בפורומים שונים ועוד ועוד. האם כל יועץ הוא "יחיד בדורו" ולא ניתן למצוא משפטן פלילי דגול שיעמוד, לצדו, עצמאית, בראש התביעה הכללית? מדוע לחשוב שהוא יהא נתון ללחצים פוליטיים יותר מהיועץ? נקודה חשובה מאד למחשבה היא אישיותו של היועץ.
זכינו לאחרונה לשורה של יועצים משפטיים שהיו משפטנים דגולים ובעלי אישיות מוסרית וכריזמה גדולה. בין אם מדובר בשופטים הדגולים מאיר שמגר, יצחק זמיר, אהרן ברק, אליקים רובינשטיין או במני מזוז. אך האם תמיד ימצא אדם כזה? מה יקרה אם ישתרבב לתפקיד אדם שיושפע מדעותיו הפוליטיות? או שיחוש חוב למי שמינהו? או שסתם ישתכר מהכוח העצום שבידיו? במקרה כזה פרקליט מדינה עשוי לשמש משקל שכנגד שיבטיח אי-נקיטת פעולות שלא לטובת הכלל. כבר היו יועצים שניתן היה לפקפק מאד במניעיהם. שר המשפטים נאמן חווה זאת על בשרו, כאשר "תפרו לו תיק" לאחר שהביע דעתו על שינויים שברצונו להנהיג. כך אולץ לפרוש מהממשלה בכהונתו הראשונה כשר משפטים. איני בקיא במה שכונה "פרשת בראון-חברון", אך מינויו של בראון, לימים שר, הרי כבר אושר עד שטורפד.
בתפקיד היועץ נשאו גם אנשים שלא הגיעו לרמתם של היועצים שהוזכרו לעיל או לרמתו של השופט חיים כהן ז"ל, אשר נשא בתפקיד בשכבר הימים. כיום מרבית היועצים המשפטיים שכיהנו בעבר, ועמם השופט בדימוס מישאל חשין, יצאו כנגד כוונת הפיצול. איני בטוח שהם שקלו די את העניין. הם היו באמת יועצים דגולים, אך מי לידיהם יתקע שתמיד ימצא יועץ כמידתם? אהרן ברק הוא משפטן דגול. אך הבה נזכור את פרשת הדולרים של לאה ויצחק רבין ז"ל. רבין היה שגריר ישראל בארה"ב, ובני-הזוג רבין גרו שם מתוקף תפקידו וניהלו את חשבונותיהם הפרטיים בבנקים מקומיים. בתום תפקידו בארה"ב שבו ארצה ולאה השאירה חשבון בנק אותו פתחה בזמנו כדין, ובו נותר סכום של 25.000 דולר. אין ספק שנעברה עבירה לפי החוק דאז, אך מובטחני שכל אדם סביר לא היה רואה בכך עבירה חמורה. לכאורה זו בכלל עבירה טכנית. אחרים שעברו עבירות דומות, או אף חמורות הרבה יותר ולא הועמדו לדין נפטרו בתשלום "כופר כסף". יצחק רבין היה כבר ראש ממשלה. אהרן ברק, שהתמנה זמן לא רב קודם לתפקיד היועץ, החליט בעוז להעמיד את לאה רבין לדין פלילי. יצחק באבירותו אמר שלא יותיר את רעייתו לבדה במערכה אך ברק הודיע כי לא ימנע מאישום פלילי אלא אם רבין יתפטר מראשות הממשלה, וכך היה. כך קנה ברק את עולמו כיועץ, ולא היה עוד מי שיעז להמרות את פיו. חִשְׁבוּ נא- האומנם היה הכרח בנסיבות אלו לְמַצוֹת את הדין ולהסיר ראש ממשלה נבחר מכהונתו בעילא כזו?
למען הגילוי הנאות אציין שלא הייתי ואיני איש מפלגתם של יצחק רבין או חיים רמון, אך רבין נבחר בבחירות דמוקרטיות לתפקידו הרם. העם רצה אז שרבין ינהיגו. בעבירה חמורה, כמו אלו שבגינן שרים נשלחו לכלא, יש למצות את הדין גם עם ראש ממשלה . זה לא היה המקרה. אומר יותר מכך: אילו 'פרשת הדולרים' הייתה נחשפת לפני הבחירות אני בטוח שכל אלו שרצו ברבין היו מצביעים עבורו למרות הפרשה הזו.
המתנגדים למהלכיו של השר נאמן שוכחים שהיועץ הוא פקיד, אומנם בכיר מאד, שממונה ע"י הממשלה, והממשלה היא שאמורה לשלוט. היא ולא היועץ. היא ולא בית המשפט העליון. דומה שכמה שופטים דגולים שכחו זאת, והשתכרו מהכוח הרב שנטלו לעצמם הן בכהנם כיועצים והן כשעלו משם לבית השן. בית שמישאל חשין ראה בו את ביתו הפרטי, ואִיֵים 'לגדוע' כל יד שתונף כנגדו... עם כל הערכתי הרבה לשופט נכבד זה הוא דיבר כאן כאיזה קאדי באירן או בטאליבן, והוא אינו כזה! על כך נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם"...
לסיכום - על פני הדברים, ולמרות התלהמותם של היועצים-לשעבר הנכבדים מאד כנגד הרעיון – אני מציע להירגע קצת, לחדול מלראות בנאמן את יורשו של פרופ' פרידמן שהיה קודמו בתפקיד, והציע וביצע כמה רפורמות ברוכות, ולשקול את ההצעה בשקט ובהגיון ענייני וקר. חבל שחלק מהמתנגדים, כמו חלק מהכותבים באתר זה, נוהגים לתקוף את האיש במקום את דבריו ורעיונותיו. לפחות לכותבים אלה פה הנה מצאתי אילנות גדולים להתלות בהם...
שׁוּב - איני בקיא בכל פרטי ההצעה, וגם איני בטוח שפרופ' נאמן צודק לחלוטין, אך דבריו נראים לי, לפחות לכאורה. מה דעתכם?
