מעסיקיהם של מסתננים מסודן ואריתריאה בתחומי הבניין, התעשיה והחקלאות ישלמו היטל מופחת על העסקתם - בדומה לזה שמשולם על עובדים זרים חוקיים. כך קובע (יום ג', 4.8.20) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.
בספטמבר 2017 קבע בית המשפט העליון, כי מעסיקיהם של מסתננים חייבים בתשלום ההיטל החל על כל העובדים הזרים. מדובר כאמור במסתננים מסודן ואריתריאה, שהמדינה החליטה שלא להרחיקם מישראל; הם מקבלים רשיונות ישיבה זמניים שאמנם אינם מאפשרים להם לעבוד, אך בפועל המדינה אינה אוכפת את איסור ההעסקה וזאת כדי שיוכלו לקיים את עצמם. ההיטל הרגיל הוא 20%, בענף החקלאות הוא 10%, בענפי התעשיה והבניין הוא 15% ובענף הסיעוד קיים פטור ממנו. מטרתו היא לייקר את העבודה הזרה ובכך להפחית את כדאיותה ולהגדיל את מספר המשרות לישראלים.
רשות המיסים טענה, כי מעסיקיהם של מסתננים אינם יכולים ליהנות מן השיעורים המופחתים, שכן הם אינם מועסקים "לפי היתר להעסקת עובד זר" כדרישת החוק. אולם עמית אינו מקבל פרשנות זו. הוא אומר כי ברגע בו נקבע שמעמדם של המסתננים זהה למעמדם של עובדים זרים לעניין החיוב בהיטל - הרי שמעמדם זהה גם לגבי גובהו וגם לגבי ההפחתות בשיעורו.
די בכך שההלכה הקודמת החמירה עם המסתננים ומעסיקיהם בעצם דרישת ההיטל, ואין להחמיר עוד יותר על-ידי התעלמות מן ההיטל המופחת בענפים אלו. עמית מציין: "בעקבות פסק הדין קרסו מאות עסקים. מאות ואלפי עסקים אחרים נקלעו לקשיים, לאחר שהושתו עליהם שומות עבור שנות מס קודמות, בסכומי עתק של מאות אלפי ומיליוני שקלים. אין מקום לפרשנות שתחמיר עוד יותר את מצבם של עסקים אלה".
לדעת עמית, אילו הייתה הממשלה מבקשת להכביד על מעסיקיהם של מסתננים בהיטל גבוה מזה של מעסיקי עובדים זרים, היא הייתה עושה זאת בחקיקה מפורשת. ההיטל נועד במקורו לצמצם את היקף העבודה הזרה ולא להילחם בתופעת ההסתננות, הוא מוסיף. ערעור מס אינו המקום המתאים לדיון במדיניות הממשלה בנושא המסתננים, ובמיוחד לנוכח העובדה שהמדיניות כלפי אלו מסודן ואריתריאה היא עמומה ואף יש בה סתירות. לבסוף, אומר עמית, מדובר באוכלוסייה מוחלשת, ההיטל פוגע עוד יותר באפשרות העסקתה והוא גורם לתופעה של העסקה ב"שחור". גישתה של רשות המיסים תוביל לכך שהם לא יועסקו כלל ויגיעו לחרפת רעב, או שמעסיקיהם יקרסו בשל ההיטל. "כל אלה תוצאות לא רצויות בעליל, גם בהיבט התועלתני הצר".
לצד זאת קובע עמית, כי מעסיקיהם של מסתננים בתחום הסיעוד לא יקבלו פטור מההיטל, שכן לגבי ענף זה נקבע במפורש שהפטור יינתן לעובד המועסק "כדין". הימנעותה של הממשלה מלאכוף על המסתננים את איסור העבודה, אינה הופכת את העסקתם לחוקית. גם כאן, אומר עמית, יש להשוות בין עובדים זרים למסתננים: מעסיקיהם של אלו ואלו לא יקבלו פטור אם ההעסקה איננה חוקית. לצד זאת מעיר עמית, כי יש מקום שהממשלה תעניק פטור גם למסתננים, כדי להעדיף אותם על פני עובדים זרים.
עמית קיבל ארבעה ערעורים של חברות כוח אדם נגד רשות המיסים (בנוגע לעובדי חקלאות, תעשיה ובניין) ודחה שניים אחרים (בנוגע לעובדי סיעוד ונגד ההלכה הבסיסית בנוגע להיטל), וחייב את המדינה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל בכל ערעור שהתקבל. השופטים נעם סולברג וענת ברון הסכימו עם עמית.
