השאלה הראשונה שמעניין אותי לשאול את עופר לוין, היא איך איש השקעות מתגלגל לעולם האמנות? "עולם האמנות מעולם לא היה לי זר. נולדתי בבית יוצר. אבא שלי למד בבצלאל ועסק במשך שנים בעיצוב גרפי בערוץ הראשון. הלוגו של הטלוויזיה הישראלית הוא אחת היצירות שלו. לימים, כשהתבססתי בקרן ההשקעות GTI, החלטתי למלא את הצורך שלי בעיסוק באמנות", מספר לי עופר לוין.

ומהו אותו 'אוסף לוין' שבבעלותך?

"אוסף לוין לאמנות ישראלית, הוא בבסיסו אוסף פרטי שנמצא בעבר בבעלותו של גדעון עפרת, אוצר אמנות, אספן, מבקר והיסטוריון של אמנות, שליקט יצירות אמנות ישראליות במשך מספר עשורים. לפני מספר שנים הוא מכר לי את האוסף, ומאז הצוות שלי ואני דואגים לטפחו ובמקביל להרחיבו עם יצירות נוספות של אמנים צעירים וותיקים. כיום הוא כולל כ-3,000 יצירות אמנות".

מה מייחד את האוסף על-פני אוספים פרטיים אחרים?

"מדובר באחד מאוספי האמנות הישראלית הגדולים ביותר בעולם. האוסף מגוון מאוד והוא כולל ציורים, פסלים, תצלומים, וידאו ארט ועוד, של אמנים ותיקים וצעירים. אבל מעבר לכך, אם בוחנים את האוסף מבחינה תקופתית, מגלים שכל אבני הדרך בתולדות המדינה מיוצגות באוסף במידה כזו או אחרת: החיים בגולה, תקופת העליות, ראשית ההתיישבות, מלחמת העצמאות והעשורים של המשך גיבושה של המדינה ושגשוגה". "היצירות המוקדמות ביותר הן מסוף המאה ה-19, והמאוחרות ביותר מן השנים האחרונות, וכאמור, האוסף מתחדש כל הזמן. האוסף הוא, הלכה למעשה, שיקוף אמנותי להתפתחותה של ישראל, אך במקביל גם לצמיחת אמנות ישראלית, שאמנם ינקה את השפעותיה מאירופה אך עם השנים גיבשה לעצמה שפה ייחודית משלה", פירט לוין.

ידוע שאוספים פרטיים נשארים בדרך-כלל מאוחסנים הרחק מעין הציבור. איך אתם בכל זאת מצליחים להנגיש את האוסף לקהילה? "זה נכון שאוספים פרטיים, בעיקר מסיבות טכניות, לא זוכים לחשיפה, אבל אנחנו משתדלים לקיים כמה ערוצים שדרכם ניתן לחשוף את האוסף. אנחנו נוהגים להשאיל, לדוגמה, יצירות לתערוכות במוזאונים. בשנתיים האחרונות מספר יצירות מתוך האוסף הוצגו בתערוכות נחשבות: 'משא בזמן' בבית האמנים בירושלים, 'נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית' במוזאון עין חרוד ו'חנה לוי - הפנים שלי' במוזאון הרצליה. המקרה של התערוכה על חנה לוי הוא מיוחד ומייצג, מבחינתי, את הגשמת אחד הייעודים שלנו", הסביר לי עופר לוין. "האוצרת של התערוכה, רותי חינסקי, חקרה את היצירות של האמנית חנה לוי, שנחשבת אמנית פחות ידועה לציבור הרחב ויותר 'אמנית של אמנים'. רותי הגיעה מספר פעמים לראות את היצירות של חנה לוי שנמצאות באוסף, והייתה בקשר ממושך עם האוצרת של אוסף לוין, תמרה גרמובה". "ערוץ שני שחשוב לנו הוא הפקת קטלוגים וספרי אמנות לציבור הרחב, בעיקר בזכות שיתוף פעולה פורה בינינו לבין גדעון עפרת שהניב עד-כה מעל ל-10 ספרים, ביניהם אופקים רחבים ואופקים רחבים יותר, ספרי היסוד שמספרים את סיפורו של האוסף. ערוץ נוסף הוא קיום דיאלוג מתמיד עם דור צעיר של אמנים ומעריכי אמנות באקדמיה הישראלית ומחוצה לה".

אתה מתכוון לסיורי אמנות והרצאות של אמנים?

"בין היתר, אבל אני דווקא התכוונתי לאופן שבו אנחנו מחברים בין האוסף לבין הסטודנטים שלומדים במחלקות האמנות של מוסדות אקדמיים. לדוגמה, לפני כשנתיים נערכה באוניברסיטת בן-גוריון תערוכה בשם 'הכל נשאר במשפחה: מורשת משפחתית באמנות הישראלית' שהיא תוצר של קורס אוצרות בהנחיית פרופ' חיים מאור". עופר לוין הרחיב: "הסטודנטיות ערכו ראיונות עם תמר קרוון, אורי גרשוני, חמי גוטמן ובני משפחה נוספים של אמנים ישראלים ידועים, שבחרו גם הם לעסוק באמנות כדי להבין מהם, כיצד החיים לצד אמנים דומיננטיים השפיעו על היצירות שלהם. בסופו של דבר בתערוכה עצמה הוצגו זה לצד זה יצירות של האמנים ושל בני משפחותיהם, ביניהן 14 יצירות מתוך האוסף שלנו. קטלוג התערוכה גם הוא נתמך על ידינו".

האם אתם גם מאפשרים לסטודנטים לחקור את היצירות שנמצאות באוסף?

"בוודאי. מכיוון שאני במקור ירושלמי והעיר יקרה לי, חשוב לי במיוחד הקשר עם בצלאל. בשנה שעברה שיתפנו פעולה עם קורס "תערוכה דה פקטו". מטרת פרויקט הגמר של תלמידי תואר שני בתוכנית למדיניות ותיאוריה של האמנויות, ותלמידי תואר שני באמנויות הייתה - ליצור תערוכה שתתכתב עם יצירות מתוך האוסף שלנו, ותפיח בהן חיים חדשים. לצורך התערוכה נבחרו תשע יצירות מתוך האוסף, שבשל מגבלות שימור או נגישות לא ניתן להציגן". "האמנים והכותבים המשתתפים בתערוכה יצרו להן תגובות אמנותיות וטקסטואליות, שירה וקטעי פרוזה קצרים. כך נולדה התערוכה G/Host - דיאלוג עם יצירות מאוסף לוין שהתקיימה במוזאון פתח תקוה. באופן זה הביטוי האמנותי של אותן יצירות באוסף קיבל מימד חדש ודור צעיר של אמנים הועשר ממנו, אך לא פחות מכך העשיר אותו. בקיצור, כולנו יצאנו נשכרים".

ומה לגבי תוכניות עתידיות?

"כרגע התוכנית היא להמשיך ולשתף פעולה עם מוסדות אמנות ואקדמיה בארץ ובמידת האפשר גם בעולם. בסופו של דבר, אמנות היא נשמת אפה של כל תרבות, ואני חש מחויבות עמוקה להמשיך בפעילות זו ככל שאוכל", סיכם עופר לוין.