כמדי שנה, אני נושא דברי ברכה בפתיחת ההשתלמות השנתית של הפרקליטות. אף שלא מדובר בדברי פרידה וסיכום, לא אוכל להתעלם בדבריי מהעובדה שכנס זה הוא בכל זאת סוג של סגירת מעגל, שכן סביר להניח שעד לפרישתי לא נזדמן שוב, כולנו יחד, בפורום מלא של כל ציבור הפרקליטים.
לפני כ-27 שנים השתתפתי לראשונה, כפרקליט צעיר במח' הפלילית בפרקליטות המדינה, בהשתלמות הקיץ של הפרקליטות, שהתקיימה אז באופן מסורתי, במשך מספר שנים, במלון קטן בנתניה. מאז השתתפתי בהשתלמויות שנתיות מסורתיות אלה פעמים רבות. שתים עשרה שנים כפרקליט, ואח"כ עוד מספר פעמים כאורח-בוגר הפרקליטות, ובשנים האחרונות כיועץ המשפטי לממשלה. השתלמות זו תהיה האחרונה.
בהשתלמות הפרקליטים ביולי 2004, בסמוך לאחר כניסתי לתפקידי, הצגתי בפני כלל ציבור הפרקליטים, בין היתר, את האני-מאמין שלי, את תפיסת התפקיד שלי ואת היעדים ודרכי הפעולה שבכוונתי לנקוט.
אתמול, שבתי ועיינתי בדברים שאמרתי אז. אין לי כוונה להציג בפניכם כעת סקירה של היעדים ודרכי הפעולה שנמנו בזמנו ולהשוותם מול היעדים והישגים שהושגו. אני יכול לומר עם זאת, כי חלק הארי של היעדים שהצבנו לעצמנו אכן מומש בהצלחה לא מבוטלת - הן בתחום הניהולי-ארגוני הפנימי, הן בתחום חיזוק התיאום ושיתוף הפעולה עם רשויות האכיפה האחרות, הן בתחום המאבק בפשיעה, ובראש ובראשונה - המאבק בשחיתות השלטונית והמאבק בפשיעה המאורגנת ומשפחות הפשע.
אני רוצה להתייחס כאן דווקא לתופעה שלילית ומדאיגה בה לא חל שיפור בשנים האחרונות אלא חלה דווקא החרפה -
בדבריי אז, ב-2004, עמדתי, בין היתר, על המתח הרב והיחסים המורכבים שבין המשפט לפוליטיקה, המלוות בטענות, מצד גורמים שונים, על
משפטיזציה מוגברת של כל תחומי החיים, ובעיקר החיים הציבוריים; ומאידך על
תהליך של כרסום ביִראה מפני החוק, ובכיבוד המופקדים על שמירתו.
ציינתי אז, כי לשם הפגת מתח זה בין הרשויות יש לחתור לקיום דיאלוג קונסטרוקטיבי בו ייעשה ניסיון להבהרת הגבולות הראויים בין תחומי המשפט, לבין התחומים עליהם מופקדות רשויות הביצוע והחקיקה. וכי
גם עלינו, בתחומי העשיה שלנו, להקפיד על קווי תיחום ברורים בין נורמות של משפט לנורמות ציבוריות.
ולצד זאת הוספתי גם כי
תנאי חיוני ליכולתנו להתמודד עם בעיות כה מורכבות, ולהבטיח תיפקוד אפקטיבי של מערכות אכיפת החוק הוא ביצור מעמדו העצמאי של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ושמירת אי-התלות המקצועית של רשויות אכיפת החוק, ובראשן הפרקליטות.
מציאות זו של "המתח בין הרשויות" - באותה עת התייחסה בעיקר ליחסים שבין המערכת הפוליטית לבית המשפט העליון (על-רקע הסוגיה של ביקורת חוקתית ויוזמה להקמת בית המשפט לחוקה) -
לא פסחה גם עלינו.
בשנים האחרונות חוותה מערכת אכיפת החוק על כל שלוחותיה- בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה- מציאות של מתקפות אישיות ומערכתיות, מצד גורמים שונים - לרבות מצד חשודים ונאשמים, ושלוחיהם ויח"צניהם ותומכיהם, בדרכים שונות ומגוונות. מתקפות שנועדו לפגוע ולהחליש את כלל מערכת האכיפה ושמירת החוק, על כל מרכיביה, ולפגוע בלגיטימציה הציבורית של פעילותה.
מתקפות אלה פשטו ולבשו צורות שונות, מעת לעת. יש שהן ישירות - אישיות ומערכתיות - ויש שהן מתהדרות בלבוש אחר.
גם אם היו לעתים תקלות (וסביר להניח שעוד יהיו), קשה להימנע מהרושם שהמתקפות הן דווקא בשל ההישגים של מערכת אכיפת החוק, בעיקר בתחום המאבק לביעור השחיתות ממערכות השלטון ובתחום של הקפדה על נורמות של טוהר מידות, שהיו כנראה לצנינים בעיני גורמים שונים.
אני משוכנע כי מתקפות ויוזמות אלה לא יסיטו אותנו מדרכנו, מהמחויבות העמוקה שלנו - כל אחד באופן אישי, וכארגון - להמשיך ולפעול ללא מורא לשמירה ולהגנה על ערכים של שמירת החוק ושל טוהר המידות במערכות השלטון.
אנחנו מנהלים מאבק חשוב על שימור אופיה של מדינת ישראל כמדינת חוק. מאבק זה הוא מאבק בעל חשיבות קריטית לשימור דמותה של מדינת ישראל כחברה וכמדינה האמונה על כיבוד החוק ועל טוהר המידות במערכות השלטון שלה, ולא
"מדינת עולם שלישי", על כל הכרוך במונח זה.
בשבועות, ולמעשה בחודשים האחרונים, ניהלנו מערכה נוספת, מאוד משמעותית, נגד יוזמה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולפיצול הפרקליטות, יוזמה שראינו בה - בתוכנה ובאופן בו ביקשו לקדמה - סכנה מוחשית של החלשה ופגיעה קשה במערכת אכיפת החוק ושמירת החוק, על שני מרכיביה העיקריים - התביעה הכללית ומערך הייעוץ המשפטי.
יוזמה זו הוקפאה לעת עתה. לא ברור עד מתי ואין מקום לשאננות.
המאבק על שמירת אי-תלותה המקצועית של מערכת אכיפת החוק ועל הערכים שהיא מייצגת, הוא מאבק מתמשך וסיזיפי, שלעולם אינו מסתיים. יש בו תקופות טובות, ויש גם תקופות פחות טובות, ואפילו רעות.
בשנים האחרונות אנו מצויים בעיצומו של גל עכור, ונראה כי השמיים הקודרים יתבהרו רק כאשר התפיסה בדבר חשיבות כיבוד החוק ומשרתיו תהפוך לנחלת הכלל בקרב
המנהיגות הציבורית- פוליטית.
תפיסה של כיבוד החוק ומשרתיו מצד מנהיגי הציבור אינה בבחינת חלום באספמיה. כבר היו דברים מעולם. ארחיק עדותי ואקרא לכם כמה משפטים מנאום שנשא מנהיג פוליטי -
"... אני מציע לא להסתפק ב"עצמאות המשפט" כי אם לחרות על דגלנו את עליונות המשפט...
עליונות המשפט - למה? יש וישאלונו - בשם ה"דמוקרטיה" כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם הקרויה "פסק דין" החלטה שנתקבלה בצורת חוק על-ידי נבחרי העם?
זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על-ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף מושג של שלטון העם.. . זו דמוקרטיה מזויפת...
על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו - המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו - לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט...
רעיון "עליונות המשפט" איננו, אפוא, רעיון "תמים" או "רומנטי" או תיאורטי. אם "האווירה הציבורית" תיתן למשפט בחברה ובמדינה את מעמד העצמאות הבלתי-מסויגת; אם לשופט תינתן ההכרה - לא רק החוקית, כי אם הפנימית - של דיין צדק בלתי תלוי, הרי האווירה הציבורית הזאת, וההכרה הפנימית הזאת יקבעו את קיומה של "עליונות המשפט", כערובה מעשית לחרות היחיד בין חרות האדם ובין תיקון החברה."
דברים נכוחים וחשובים אלה אינם דברים של מונטסקיה או של ג'פרסון, אלא חלק קטן מדברים שנשא
ח"כ מנחם בגין, על מעמדו הראוי של המשפט במדינת ישראל.
הדברים לא נאמרו, לא בכנס פרקליטות ולא בטקס מינוי שופטים, אלא בנאום שנשא בגין עוד בשנת 1951, בפני ועידת תנועת החירות, בו פרש את משנתו המדינית-חברתית עבור מדינת ישראל הצעירה, ובו כלל פרק ארוך על מעמדו הראוי של המשפט במדינת ישראל.
כידוע, כראש ממשלה - קרוב ל-30 שנה לאחר מכן - לא שכח מנחם בגין את משנתו זו ופעל עפ"י תפיסה זו של כיבוד המשפט גם במבחנים קשים ("יש שופטים בירושלים" - פרשת אלון מורה).
דברים אלה לא איבדו מחשיבותם ותוקפם גם היום, כעבור כ-58 שנים.
ציטוט ארוך מדברים אלה ונוספים של מנחם בגין באותו נאום, שעסקו בכיבוד המשפט, הבאתי
בפני הממשלה במרץ 2007, בישיבת הממשלה לרגל ציון 15 שנה למותו.
חוששני שהדברים לא הותירו רושם עז על השרים. עם זאת, אין לאבד תקווה. גם במערכת הציבורית-פוליטית כיום יש לא מעטים שיש להם יחס על כבוד למשפט.
יחס של כבוד למערכת המשפטית מבטא יחס של כבוד לערכים שהיא מייצגת, ולהיפך.
השבת הכבוד ההדדי בין הרשויות היא אחד מהאתגרים המונחים לפתחה של המערכת הפוליטית, וגם לפתחנו.
הצלחתה וחוסנה של חברה מקוטבת ומשוסעת כישראל, תימדד לא רק בקצב צמיחה כלכלי, או בשאלות של ביטחון לאומי, אלא גם במידה בה אזרחי המדינה יחושו שהם חיים במדינה המכבדת ערכים של שוויון זכויות והזדמנויות ושל אי-קיפוח של מיעוטים ואוכלוסיות חלשות, ובמדינה בה נבחרי הציבור פועלים כמשרתי הציבור, לטובת הציבור, מתוך נקיון כפיים.
ונקודה אחרונה - בהזדמנות אחרת דיברתי על התפקיד החשוב של עובדי הציבור, המכונים לא אחת בזלזול "פקידים" - כתשתית היסוד של חברה מתוקנת.
בשנים האחרונות אנו מרבים לשמוע טענות שהדרג המקצועי בכלל, והמשפטנים בפרט, "לא מאפשר לשלוט" ומפריע לדרג הפוליטי ביישום מדיניותו.
המציאות שונה בתכלית. המשפטנים ו"הפקידים" לא מונעים יישום מדיניות או ביצוע החלטות מקום שמדובר בהחלטות חוקיות שנתקבלו בהליך תקין. לעומת זאת, במקרים של החלטות ויוזמות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק ועם עקרונות של מינהל תקין -
זהו מבחנם של שומרי הסף - של הפקידות המקצועית ושל המשפטנים - למנוע מעשים לא תקינים אלה. בעשותם כן משרתים הם ישירות את הציבור ומבטיחים את שלטון החוק בשלטון, היינו שהחוקים הנחקקים על-ידי פוליטיקאים- גם יכובדו על ידיהם.
שירות ציבורי איכותי, מקצועי ומסור הוא תשתית הכרחית למדינה מתקדמת. מדינות מתוקנות מטפחות את השירות הציבורי, ולא נאבקות בו. במדינת ישראל, לעומת זאת, לא רק שאין טיפוח של השירות הציבורי, אלא התפתח ספורט חדש של מי משמיץ יותר את השירות הציבורי בכלל, ואת המשפטנים בפרט.
ואסיים בציטוט מדברים נוספים שאמרתי בהשתלמות ב-2004 ואני מאמין בהם גם היום ושמח לחזור עליהם -
"הפרקליטות נתפסת בציבור, בצדק, כגוף המהווה את חוד החנית במאבק בפשיעה, בשחיתות ובשמירת שלטון החוק במדינה. למערכת שלנו אין משאבים מרובים. כוחנו הוא במשאב האנושי שלנו, ובאמון הציבור.
במאבק עיקש וקשה זה,
אתם החיילים האלמונים הנאבקים על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק, המכבדת ערכי צדק והגינות, וזכויות אדם.
עובדי המערכת המשפטית הציבורית, והפרקליטים בראשם, הם מהאיכותיים, המצפוניים והמסורים שבעובדי המערכת הציבורית. כל אחת ואחד מכם הוא חוליה חיונית בהתמודדות המשותפת שצפויה לנו, כולנו יחד, עם האתגרים הכבדים המונחים לפתחנו באופן מתמיד."
אני מצדיע לכם חיילים אלמונים, חבריי לשורה, ומודה לכם על שנים ארוכות וטובות של שירות משותף.
אני מאמין שתמשיכו במלאכתכם הקשה, ולעתים גם כפוית הטובה, גם בלעדיי, גם כשאני אשב בבית כאזרח, ומישהו אחר ישא באחריות הגדולה הזו.
השתלמות נעימה ותודה רבה.