"אני לא מאמינה שפרקליטות המדינה תופרת תיקים לאנשים. ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה היא החלטה קשה. היא בפרט קשה לאביחי מנדלבליט, שהיה יד-ימינו ומזכיר הממשלה בתקופתו. הוא עושה את זה כי זו המסקנה שהוא מגיע אליה, ולא מתוך הנאה או כדי להפיל את ראש הממשלה. במידה מסוימת זה יהיה גם משפטו של מנדלבליט. הכי פשוט זה לסגור תיק ולא להתמודד. אני מאמינה שמנדלבליט מאמין שיש בחומר הראיות כדי לבסס את כתב האישום".
כך אומרת (יום ה', 3.9.20) נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, מרים נאור. היא הוסיפה בנוגע להתקפות על בתי המשפט, בין היתר בשל משפט נתניהו: "מערכת המשפט מוצאת את עצמה, כמצופה, תחת מתקפה יום-יומית. מציירים את שופטי ישראל כאילו הם פועלים ממניעים אישיים, כאילו הם רוצים להעשיר את כיסיהם או את כיסי מקורביהם.
"טוענים שהנשיאה אסתר חיות פעלה שלא על-פי רשימת המניעויות כדי להתעשר דרך בעלה. התשובה מאוד פשוטה: הרי מי שמכניס חברת ביטוח לרשימת המניעויות שלו, עושה את זה כדי שהוא לא יובא בפניו. היא מנעה מעצמה לשבת בבית משפט השלום בתיקים של חברות שבעלה מייצג, שנים לפני שהשופט אהרן ברק הורה על כך. לגיטימי למתוח ביקורת, צריך לפעול בשקיפות, אבל מושמעות נגד השופטים בעת האחרונה טענות מופרכות".
נאור נשאלה, האם הציבור אינו מאבד את אמונו בבית המשפט העליון בשל פסקי הדין שלו בשאלות הנתונות במחלוקת ציבורית ופוליטית. היא השיבה: "אם הציבור מאבד את אמונו, זה לא בגלל השורה התחתונה של פסקי דין. אסור לבית המשפט, בשם הצורך שהוא יהנה מאמון וירצה את הציבור, לפסוק אחרת משראוי לפסוק. זה פשוט אסור. בית המשפט צריך להחליט בהתאם לחוק, ובראש ובראשונה חוק כבוד האדם וחרותו. יש חילוקי דעות גם בתוך בית המשפט, אבל אסור לחתור לפופוליזם ואסור בשם אמון הציבור להגיע לתוצאה, שאיננה זו שבית המשפט חושב שצריך להגיע אליה.
"השופטים לא בוחרים את הסוגיות. אם בית המשפט היה בורח משפיטה, תחת כותרות של 'אי-שפיטות' וכדומה, הוא היה משאיר את הזירה בטווח מאוד רחב להחלטות של פוליטיקאים, שלא תמיד הן ראויות", הדגישה נאור.
הילה גרסטל, שהייתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז ונציבת הביקורת על הפרקליטות, אמרה: "הביקורת על מערכת המשפט בחלקה מוצדקת, בחלקה מאוד לא מוצדקת, בחלקה נובעת ממניעים זרים. הבדיקה מה גרם לאובדן האמון צריכה להיעשות קודם כל בתוך המערכת עצמה, איפה נפלו הכשלים. אנשים ניזונים מחלקי מידעים או ממידעים מסולפים. המערכת צריכה לא להתגונן, לא לנקוט בשיטות הדוברות הישנות, אלא להסביר לציבור מה היא עושה ולהחזיר את אמונו בנושאים היום-יומיים הנוגעים אליו.
"צריך לבחון את הסחבת, לבחון את התנהלות השופטים באולם, את הידע של השופטים בתיקים, את היחס לאנשים שבאים מולם. אלה הליקויים שקיימים. המערכת עובדת על זה הרבה מאוד שנים, בתחומים מסוימים נעשו תיקונים מאוד מרחיקי לכת, אבל אי-אפשר לתקן ולשנות הכל. הבעיה היא, שגם כאשר נעשה תיקון מבפנים - הוא מדווח לציבור בצורה שלילית.
"גם בפרקליטות צריך לבדוק איפה יש ליקויים. היא צריכה לבחון את עצמה ולומר: כאן כשלנו, כאן טעינו, בתום לב, לא בתום לב, אנחנו מודים בטעות ואז מתקנים. כמבקרת נתקלתי בכך שקשה עד בלתי אפשרי להודות בטעות. היו מקרים בודדים של אנשים ספציפיים שהודו בטעות ופעלו לתיקון. זו צריכה להיות אחת המטרות של פרקליט המדינה הבא: להכניס תרבות של תחקירים כמו בחיל-האוויר ולהפיק לקחים. נתקלתי במקרים בהם לא נמסר חומר חקירה, ובמקום תיקונים היו הסברים". נאור וגרסטל דיברו בוועידה וירטואלית של לשכת עורכי הדין.
