מוציאים את התותחים הכבדים הדיווחים הסותרים בעיתונות הערבית באשר להתקדמות במשא-ומתן לשחרור החייל השבוי גלעד שליט מאפשרים לכל עיתון ולכל פרשן בישראל להבליט את העמדה שבה הם מצדדים. בראש עמ' 5 של מעריב מופיעה הבוקר הכותרת "מקורב לחמאס: המו"מ עלול להימשך חודשים". על שער "ישראל היום", לעומת זאת, מופיעה הכותרת "חמאס ויתר על הדרישה לשחרר ערבים ישראלים", ציטוט מהעיתון "אל-קודס אל-ערבי", שמביא בועז ביסמוט. אם יש ממש בפרסום, הרי שמדובר בצעד משמעותי בדרך להשלמת העסקה. בעמודי העיתון, מעל לידיעה על הוויתור של חמאס, מבליטים העורכים, בידיעה נפרדת, את פליטת הפה של ח"כ דניאל בן סימון, שדיבר בשבת על השלמת העסקה בתוך שבוע-שבועיים ("כעס בלשכת רה"מ: למה בן סימון מדבר על שליט?" היא רק כותרת אחת מני רבות המובאות הבוקר ב"ישראל היום" מנקודת מבטה של לשכת ראש הממשלה).
בידיעות אחרונות קוראת כותרת טור קצר מאת רונן ברגמן: "עסקת שליט: האטה במו"מ". בטור מציין ברגמן כי "בסדרה של שיחות שניהל לאחרונה עם מקורביו התגאה בחיוך רחב המתווך מטעמו של ראש הממשלה בעניין גלעד שליט, סגן ראש המוסד לשעבר חגי הדס, כי הצליח לכפות על התקשורת הישראלית באמצעות הצנזורה מדיניות קשוחה של איפול". לגבי הסיכוי להשלמת העסקה, ברגמן מעריך כי חרף "האטה מדאיגה", כלשונו, במשא-ומתן, "אצל ישראל כמו אצל חמאס יש רצון של מקבלי ההחלטות לסגור את הפרשה. כעת הגיע השלב שבו תתקבל ההכרעה אם הולכים לעסקה או לא". הסיכוי להשלמת העסקה עדיין קיים, קובע ברגמן, "אם הצדדים יתפשרו ויהיו מוכנים לתת את הפוש האחרון בדרך לעסקה".
ברגע מכריע שכזה, גם בני משפחת שליט מוכנים להתפשר. הפוש האחרון מטעמם, נכון לעכשיו, נועד להינתן הערב עם הקרנת סרטה של טלי גורן "משפחה בשבי", המתעד את חייהם של בני המשפחה בחודשים האחרונים. בקרב על דעת הקהל הישראלית לא נותר עוד נשק רב בארסנל של בני משפחת שליט. הנכונות לחשיפה של חייהם וכאביהם הפרטיים, שממנה השתדלו להימנע עד היום, עשויה לתרום לחיזוק עמדתם בדעת הקהל בישראל בימים שבהם המשפחה זקוקה לעזרת ההמונים.
כחלק מהשיווק המקדים לקראת הקרנת הסרט, כותבת הבמאית טל גורן על משפחת שליט ותהליך התיעוד למוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות. מעבר לשיתוף הפעולה הנדיר בין ערוץ 10 לידיעות אחרונות, הטקסט של גורן יוצא מגדר הרגיל משום שהוא ממוען כביכול לגלעד שליט עצמו.
כך היא כותבת: "אלמלא נפלת בשבי סביר שלא היינו מכירים לעולם [...] לחדר שלך אף אחד לא רשאי להיכנס [...] יואל, אחיך, מצא אהבה [...] פרט למשפחה ולראש אכ"א, רק אנחנו היינו בבית בזמן הצפייה [...] ראינו אותך קורא, מדבר, זז. אמא שלך הייתה מודאגת כשראתה כמה אתה רזה. מרוב התרגשות בקושי הצלחתי לאחוז במצלמה. אני לא מצליחה לעכל שאולי תראה את זה בקרוב".
קוראים ציניים יחושו שהפניית הטקסט לשליט אינה אלא מניפולציה גסה. קוראים רגשנים יתרגשו עד עמקי נשמתם ויחכו במתח עד שעות הערב כדי לדעת כיצד בדיוק נראו פני אמו של שליט בעת שראתה בפעם הראשונה את הסרטון שבו בנה קורא עיתון, מחייך ופוסע אל עבר מצלמת חמאס.