המורה החרדית מלכה לייפר תוסגר לאוסטרליה, שם היא מואשמת ב-74 עבירות מין נגד שלוש אחיות שהיו תלמידותיה בבית הספר "עדת ישראל" במלבורן בשנים 2008-2004. כך קובעת (יום ב', 21.9.20) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה מרים לומפ. לייפר יכולה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, אך סיכויי הערעור קטנים מאוד, לאחר שבית המשפט העליון קבע שהיא כשירה לעמוד לדין. טענת חוסר הכשירות הייתה העיקרית שהעלתה לייפר נגד הסגרתה.
הליכי ההסגרה נגד לייפר נפתחו ב-2014, הוקפאו ב-2016 לאחר שנקבע שאינה כשירה נפשית לעמוד לדין וחודשו ב-2018 לאחר שהתעורר חשד שהיא מעמידה פני חולת נפש כדי לחמוק מהסגרה. בדצמבר 2019 קבעה לומפ, כי יש להעמיד את לייפר לבדיקת פאנל של מומחים, בשל פגמים רבים שנפלו בחוות הדעת מטעם המדינה ושבהן נטען כי היא מתחזה. לומפ מינתה את ד"ר אמיר בן-אפרים, פסיכיאטר מחוזי צפון; ד"ר אלין רוזנצוויג, פסיכאטר מחוזי חיפה; וד"ר אילנית אייזקס, סגנית פסיכיאטר מחוזי חיפה.
חודש לאחר מכן קבע הפאנל פה אחד, כי לייפר יכולה לעמוד לדין ומתחזה לגבי כושר שיפוטה ויכולת תפקודה. המומחים קבעו, כי לייפר יכולה לשתף פעולה עם סניגוריה, כפי שאכן עשתה בעבר, לפני שהחליטה להימנע מכך. הם גם עמדו על כך, שבכל אשפוזיה הקודמים של לייפר לא נקבע שהיא חולת נפש. לומפ אימצה בחודש מאי את ממצאי המומחים מטעם בית המשפט, תוך שהיא דוחה מכל וכל את טענות ההגנה נגד הפאנל. הערעור על החלטה זו נדחה בתחילת החודש בידי בית המשפט העליון.
לומפ דחתה את כל טענותיה של ההגנה נגד בקשת ההסגרה. היא קובעת, כי את הטענות בדבר פגמים פורמליים בבקשה יש להעלות בבית המשפט באוסטרליה; לייפר נחשבת לנאשמת, למרות שעדיין נותר הליך מקדמי לפי הדין האוסטרלי לאחר הגשת כתב האישום; קיימת זהות מושגית בין העבירות המיוחסות לה באוסטרליה לבין החוק הישראלי, ובמיוחד עבירת האונס. טענה נוספת הייתה, כי לייפר לא ידעה שתלמידותיה מתנגדות למעשיה; לומפ קובעת, כי יש די ראיות - ברמה המספיקה להסגרה ("אחיזה לאישום") - כדי להוכיח שההפך הוא הנכון. "הראיות המהוות בסיס לעתירה, ובפרט עדויות המתלוננות, הפסיכולוגית וצוות בית הספר, עולות כדי דרישת ה'אחיזה לאישום' הנדרשת לצורך הסגרת המשיבה", נקבע.
היא גם דוחה את הטענות כאילו לא יימצאו במלבורן מושבעים שיהיו אובייקטיביים כלפי לייפר וכאילו לא תוכל לקיים אורח חיים חרדי בכלא האוסטרלי. לומפ - בעצמה שומרת מצוות - אומרת על הטענה האחרונה, כי אם הייתה מתקבלת - "לא היה אפשר להסגיר אף אדם שמקפיד על אורח חיים חרדי ללא התחייבות מפורשת מהמדינה המבקשת לרשימת הדרישות שהציב בא-כוח המשיבה, ואם נכונים דבריו שאין בידי ממשלת אוסטרליה לספק רשימה זו, הרי שאוכלוסיות שלמות יהיו חסינות מהסגרה עקב אורח חייהן. יודגש, כי הנחת המוצא היא שמדינת ישראל כורתת הסכמי הסגרה עם מדינות מתוקנות שמכבדות מנהגי דת ואורחות חיים של דתות שונות". היא גם מציינת, שבכלא יש רב ושממשלת אוסטרליה התחייבה לספק ללייפר מזון בכשרות שדרשה.
עוד נדחתה הטענה, לפיה לייפר - אזרחית ישראל - הייתה תושבת ישראל בעת ביצוע העבירות, למרות שהתגוררה באוסטרליה; ההגנה טענה שמגוריה שם היו זמניים בלבד. לומפ קובעת: "היא התגוררה באוסטרליה, פרנסתה הייתה באוסטרליה, בעלה וילדיה התגוררו עימה באוסטרליה, וכן היא הייתה מעורבת מאוד בקהילה המקומית. לכך יש להוסיף את העובדה שלמשיבה הייתה ויזת שהייה קבועה ללא הגבלות באוסטרליה, כולל אפשרות לבקשת אזרחות אוסטרלית". לומפ דוחה אחת לאחת את הראיות הנטענות לפיהן לייפר ראתה בישראל את מקום מרכז חייה. את המדינה ייצגו עוה"ד מתן עקיבא ואביטל ריבנר, ואת לייפר - עוה"ד ניק קאופמן,
יהודה פריד,
טל גבאי וברוך זכאי.
במהלך הדיונים בעניינה של לייפר התברר, כי שר הבריאות דאז,
יעקב ליצמן, התערב בעבודת הרופאים וניסה להשפיע על מסקנותיהם לטובת לייפר. ליצמן טען, כי פעל
בתום לב כשם שהוא מנסה לסייע לכל הפונים אליו. המשטרה ייחסה לו עבירות של מרמה והפרת אמונים וההחלטה בעניינו מונחת בפני היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט.
