מנדלבליט: לא לחקור הדלפת שיחות ישועה

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מסרב לקיים בדיקה כלשהי לאיתור מי שהדליף את תכני השיחות בין שאול אלוביץ לבין אילן ישועה בתיק 4000. זאת, למרות הביקורת של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, על ההדלפה ועל הימנעותו של מנדלבליט מלבצע פעולה כלשהי לאיתור המדליף. אלוביץ ביקש מבג"ץ להורות למנדלבליט לחקור את ההדלפה לתוכנית "המקור" בערוץ 13 ביוני השנה, תוך שהוא מציין שהפרסום נעשה לפני שחומרי החקירה נמסרו להגנה - ומכאן שבמקרה זה כלל לא ניתן לטעון שמקור הדברים הוא בעורכי דינו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקש להצטרף לדיון, בצטטו דברים שאמר עד המדינה ניר חפץ לחוקריו בשנת 2018, ולפיהם אילנה דיין סיפרה לו שישועה - לשעבר מנכ"ל וואלה ועד התביעה הראשון במשפט - עמד בקשר עם העיתונאי ברוך קרא, ממגישי "המקור". בדיון בעתירה ציינו חיות והשופט נעם סולברג, כי הפרקליטות אומרת שוב ושוב עד כמה הדלפה של חומרי חקירה היא פסולה וחמורה - אך לעולם אינה חוקרת אותה. הם תהו, האם לא הגיע הזמן לקיים לכל הפחות בדיקה ראשונית. חיות אף אמרה כי אינה מבינה כיצד מנדלבליט יכול לטעון שאין מקום לחקירה, בעוד שהוא לא עשה דבר וחצי דבר כדי לבדוק את העניין. הפרקליטות ביקשה ארכה עד אמצע אוקטובר למתן תשובתה, בג"ץ הורה לה להשיב עד 23.9.20, אך היא ביקשה וקיבלה ארכה עד אתמול (יום ה', 1.10.20). לדברי הפרקליטות, מנדלבליט הורה בעקבות הדיון לבצע "בחינה ובדיקה מעמיקה נוספת בעניין". זו העלתה, כי במשך שנתיים וחצי - מאז מסר ישועה את ההקלטות לחוקריו ועד לפרסום בערוץ 13 - נחשפו להן 260-150 איש ברשויות החקירה השונות: 62 איש במישרין ברשות ניירות ערך ועוד 35 בעקיפין, 15 איש במישרין בפרקליטות מיסוי וכלכלה, מספר לא ידוע מבין 97 חוקרי המשטרה ומספר לא ידוע מבין 90 פרקליטים נוספים. הפרקליטות טוענת: "מדובר אפוא במספר גדול מאוד של עובדי ציבור, אשר עשוי להיות צורך לגבות מהם הודעות בנוגע לאפשרות שהם מי שמסרו את המידע, ואפשר שגם ייחקרו באזהרה, וזאת חרף העדרו של חשד ממשי ביחס למי מהם. כמו-כן עשויים להידרש גם צעדים נוספים, כגון בקשה לקבלת נתוני תקשורת לגבי שורה ארוכה מאוד של עובדי ציבור אלה והכל באופן נרחב, שנים אחורה. "נקיטת צעדים מעין אלה, כלפי עובדי ציבור רבים, רק בשל כך שהייתה להם נגישות לחומרים מתוקף תפקידם בשורות רשויות האכיפה, ובלא שיש ולו ראשית חשד קונקרטי לגביהם (ומכאן גם תוחלת החקירה הנמוכה), כרוכה בפגיעה קשה ובלתי מידתית בציבור גדול של עובדי ציבור, ובכלל זה פגיעה חמורה ביותר בפרטיותם, לאור מהותם של האמצעים השונים. כמו-כן, לא למותר לציין כי מדובר בתשומות חקירה עצומות, אל מול תוחלת חקירה נמוכה ביותר". עוד מציינת הפרקליטות, כי ישועה הקליט את השיחות מאז יולי 2015, ולכן ייתכן שרבים אחרים נחשפו להן עוד לפני שמסר אותן לחוקריו וייתכן שהם המדליפים; לדעתה, ייתכן אפילו שאלוביץ עצמו הדליף אותן (כי לא ניתן לשלול שהן היו ברשותו). מנדלבליט גם דוחה את האפשרות שהעלתה חיות לחקור בשלב ראשון את ישועה. לדבריו, לא ניתן לחקור דווקא אותו בצורה שרירותית, והוא גם חושש שזימונו לחקירה כעת - ערב עדותו במשפט נתניהו - עלולה לשמש "כאמצעי עקיף להשפעה על המשפט הפלילי". מאחר שישועה אינו עובד ציבור, ספק רב אם ניתן לייחס לו עבירה כלשהי אפילו אם הוא הדליף את ההקלטות. עוד מציינת הפרקליטות, כי אין הצדקה לחקור דווקא הדלפה זו, כאשר בתיקי האלפים היו הדלפות רבות של חומרי חקירה - כולל כאלו שהיו בידי ההגנה. לדברי הפרקליטות, אין משמעות לדבריו של חפץ שציטט נתניהו, שכן הם נאמרו כאמור בשנת 2018 בעוד ההקלטות שודרו רק בשנת 2020. "מדובר בעדות שמועה, אשר לא ידוע על מה או על מי היא נסמכת, כמה גלגולים עבר המידע עד שהגיע אל העיתונאית (אם בכלל), ושמא מדובר בהערכה או השערה, שלה או של מי שמסר לה את המידע, המוצג למר חפץ במסגרת שיחה העוסקת בהכנת תוכנית של אותה עיתונאית על הפרשה, בעוד שהוא, כפי שצוין במזכר, מוטרד מאשר ייאמר עליו בתוכנית המתחרה. וכן יצוין, כי על פני הדברים קשה להניח כי עיתונאי תוכנית 'המקור' חשף את המקור שעליו נסמך". עוד סבורה הפרקליטות, כי גם ברמה העקרונית אין הצדקה לפתוח בחקירה, שכן אין תשתית ראייתית מספקת, לא נגרמה פגיעה כה חמורה המצדיקה אותה ויש להביא בחשבון גם את החיסיון העיתונאי. "אין חולק, כי מסירת חומרי חקירה לגורם בלתי מוסמך היא אסורה ופסולה, וכי טיפול במקרה מתאים בכוחו גם להרתיע. אולם, עצם הצורך החשוב בהתמודדות עם המקרים הפסולים, אין די בו לבסס נקיטת פעולות חקירה פלילית במקרה שאינו מתאים לכך". תגובתו של מנדלבליט הוגשה באמצעות עוה"ד שוש שמואלי, יונתן נד"ב וענת גולדשטיין.