רמ"י תחכיר מחצבה לרדימיקס

רשות מקרקעי ישראל מחויבת להחכיר לחברת רדימיקס למשך 49 שנים 52 דונם המשמשים אותה כמחצבה ליד בית נחמיה. שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה (יום ה', 15.10.20) את ערעורה של רמ"י על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. התביעה הוגשה ב-2006, פסק הדין במחוזי ניתן בשנת 2014 ובמשך ארבע שנים ניסו הצדדים להגיע לפשרה, תוך הקפאת הדיון בערעור. רדימיקס מחזיקה בקרקע מאז סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, לאחר שרכשה אותה מחברת דיור לעולה בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל (דאז). בשנים 1996-1972 חתם איתה המינהל על הסכמי הרשאה חוזרים ונשנים. רדימיקס יזמה את שינוי ייעוד השטח לתעשיה, ובמקביל התנהלו איתה במשך שנים מגעים על החכרתו ל-49 שנים עם אופציה ל-49 שנים נוספות, כולל במעורבות הדרגים הבכירים ביותר במינהל. אולם, בשנת 2006 החליט המינהל, כי יש להוציא את הקרקע למכרז - 14 שנים לאחר חקיקת חוק חובת מכרזים. עמית קובע, כי היה מקום להעניק לרדימיקס את הקרקע ללא מכרז, בהסתמך על תקנה 25(1) לתקנות חוק חובת מכרזים, המאפשרת פטור ממכרז לשם "הענקת זכויות במקרקעין למי שהוא בעל זכויות באותם מקרקעין או למי שיורה בעל הזכויות להעניקן; לעניין זה, 'בעל זכויות במקרקעין' - צד לחוזה פיתוח, לחוזה חכירה או חכירת משנה לתקופה של עשרים ואחת שנים לפחות, מי שזכאי כדין להיות צד לחוזה כאמור וכן מי שהיה צד לחוזה כאמור או מחזיק במקרקעין באופן רצוף, עשר שנים לפחות, בהסכמת המינהל". עמית אומר: "לטעמי, המקרה שבפנינו מתאים ביותר למתן פטור כאמור, ועל דרך השלילה נאמר: אם לא זה המקרה לפטור ממכרז, לא ידענו מהו המקרה המתאים לכך". הוא מוסיף: "עניינה של רדימיקס נסחב שנים רבות וניתנו לה התחייבויות שונות על-ידי גורמים שונים במחוז פעם אחר פעם, ועל אף שכמעט הגיעה אל השוקת הנכספת בדמות הסכם חכירה ארוך טווח, בכל פעם נהדפה על-ידי גלגלי הביורוקרטיה. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, ואין לי אלא להסכים עם הדברים, 'מצד המינהל נעשו טעויות רבות לאורך כל התקופה הרלוונטית לדיון, טעויות משמעותיות שמעלות תמיהות של ממש על דרך התנהלותם המקצועית של אנשיה וזאת בלשון המעטה. יכול אתה לראות בתמונת המצב שהתגלתה - טרגדיה של טעויות, שכן בקומדיה אין עסקינן'". עמית מוסיף: "לאחר שנים ארוכות של מגעים בין הצדדים ונוכח המלצות והתחייבויות המגיעות עד כדי הבטחות שניתנו לרדימיקס; נוכח הפעילות התעשייתית בשטח משך כחמישים שנה; נוכח השקעות של רדימיקס במתקנים ובמבנים - כל אלה מצדיקים לטעמנו מתן פטור ממכרז בנסיבות המאוד מיוחדות של המקרה דנן. אף הקופה הציבורית לא תפגע, מאחר שבמהלך השנים שילמה רדימיקס את דמי השימוש שהושתו עליה, ומובן כי תהיה חייבת לשלם בגין דמי שימוש שטרם שולמו אם בכלל, וכן את דמי החכירה בהתאם להערכת השמאי ועל-פי נהלי המינהל. "מנגד, ספק אם הוצאת השטח למכרז על המבנים הבנויים בו ועל השקעותיה של רדימיקס, אכן תצלח. מה עוד, שלא הוצגה כל תוכנית אחרת עבור הקרקע, שלטענת המינהל נמצאת כמובלעת בתוך שטח גן לאומי, ולא ידוע על מתעניין אחר בקרקע לצורך כזה או אחר ולא נטען שהקרקע דרושה לצורך ציבורי כלשהו". רמ"י חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. השופטים נעם סולברג וענת ברון הסכימו עם עמית. את רמ"י ייצגה עו"ד דינה דומיניץ, ואת רדימיקס - עוה"ד אליה צונץ-קולר, שי גימלשטיין וטל בר-לב.