היועץ המשפטי ל
ממשלה,
אביחי מנדלבליט, רומז, כי עלולה להתעורר בעייתיות בהמשך כהונתו של
בנימין נתניהו כראש הממשלה, אם לא יקבל כלשונו את הסדר ניגוד העניינים שקבע בשל משפטו של נתניהו. מנדלבליט אף מבקש מבג"ץ (יום ג', 10.11.20) לכפות על נתניהו את ההסדר המתוקן שפרסם בשבוע שעבר.
מנדלבליט קבע, כי בשל משפטו - לא יוכל נתניהו להיות מעורב במינויים של בכירי רשויות האכיפה ושל כל החוקרים שעסקו בענייניו, לא במישרין ולא בעקיפין; לא יוכל לעסוק בבחירת שופטי בית המשפט העליון ובית המשפט בירושלים; לא יוכל להיות מעורב בהליכי חקיקה הנוגעים לרשויות האכיפה; ויהיה מנוע מלעסוק במגעיהם של העדים במשפטו עם כל משרדי הממשלה. נתניהו הודיע בתגובה, כי אינו מקבל חלק מן המגבלות ובראשן את האיסור על מעורבות בבחירת שופטי העליון ובהליכי החקיקה.
מנדלבליט הורשה להגיש לבג"ץ עמדה מעודכנת, לקראת הדיון (יום ה', 12.11.20) בשתי עתירות המבקשות לחייב את נתניהו להגיע להסדר
ניגוד עניינים. הוא מזכיר, כי עמדתו הנוכחית של נתניהו אינה עולה בקנה אחד עם הודעתו לבג"ץ בעתירות נגד הטלת הרכבת הממשלה עליו. אז הודיעו מנדלבליט ונתניהו, כי כהונתו תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים בסוגיות הנובעות ממשפטו. הודעה זו גם הייתה חלק מפסק הדין שדחה את העתירות, בו נאמר:
"רשמנו לפנינו את הודעת היועץ המשפטי לממשלה לפיה כהונתו של ח"כ נתניהו כראש ממשלה תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עימו אשר יקבע 'מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק'. בא-כוחו של ח"כ נתניהו אישר את הדברים בטיעוניו הכתובים ובאי-כוח הצדדים הנ"ל שבו והצהירו על כך גם במסגרת השלמת הטיעון בעל-פה בפנינו".
לדברי מנדלבליט, "יש טעם לפגם, בלשון המעטה, בהעלאת הסתייגויות כאמור על-ידי המשיב 2 [נתניהו] בנקודת הזמן הנוכחית, וזאת בפרט לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד, שבו נרשמה הצהרת הצדדים, בכתובים ובעל-פה, כי למשיב 2 ייערך הסדר ניגוד עניינים לתקופת כהונתו כראש ממשלה". יודגש, כי מנדלבליט אינו אומר במפורש מה תהיה משמעות הימנעותו של נתניהו מלציית להסדר, אך עצם אזכור ההצהרות ופסיקת בג"ץ מרמזת, כי לדעתו - עצם כהונתו של נתניהו מבוססת על עריכת הסדר ועמידה בו.
בהמשך עמדתו טוען מנדלבליט, כי נתניהו אינו יכול להסתייג מההסדר שהציג, וזאת לנוכח ההלכה לפיה חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הרשות המבצעת כל עוד לא פסק אחרת בית המשפט. הוא דוחה את עמדתו של נתניהו, לפיה הקביעה האם לשר כלשהו יש "עניין אישי" בנושא המצוי בפניו היא של השר עצמו. מדובר בניתוח משפטי של מצב עובדתי, ולכן הוא בסמכותו של היועץ המשפטי - סבור מנדלבליט.
"חוות הדעת נועדה להבטיח כי במילוי תפקידו הציבורי כחלק מהרשות המבצעת, יפעל ראש הממשלה לטובת האינטרס הציבורי ובאופן שלא יהיה כרוך בניגוד עניינים בין אינטרס זה לענייניו האישיים", הוא מוסיף. מנדלבליט מזכיר, כי לאורך השנים נקבעו הסדרי ניגודי העניינים של כל השרים בידי היועצים המשפטיים, נתניהו עצמו התחייב לנהוג כך בעתירות הקודמות, "ומובן כי הדברים הובאו במניין שיקוליו של ההרכב המורחב הנכבד".
מנדלבליט גם משיב להסתייגויות הפרטניות של נתניהו מן ההסדר. "בהקשרים הנוגעים למערכת אכיפת החוק, החשש לניגוד עניינים נעוץ ביכולת ההשפעה של ראש הממשלה על מערכת זו - ובתוכה על הגורמים בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה האחראים על ניהול המשפט הפלילי נגדו, ועל הגורמים במשטרה שמעורבים או שצפויה מעורבותם בנושא. בהקשר זה, החשש לניגוד עניינים הוא מובהק. מובן כי אדם שהוגש נגדו כתב אישום הוא בעל עניין אישי ביחס לגורמים האמונים על ניהול הליך התביעה בעניינו, או שיש ביכולתם להשפיע על ניהול ההליך.
"לאור עוצמת העניין האישי, במקרה זה אכן מתעורר חשש סביר שהחלטות הנוגעות לגורמים במערכת אכיפת החוק, אשר מעורבים בהליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה או שצפויה מעורבותם בניהול ההליך, תהיינה כרוכות גם בשיקולים אישיים ומושפעות מהן. ודוק: השאלה בדבר השיקולים שעלולים להיות מופעלים בעת קבלת ההחלטות האמורות, אינה שאלה סובייקטיבית, בדבר כוונותיו האמתיות של בעל התפקיד, אלא שאלה אובייקטיבית - כיצד עשוי לנהוג אדם, כאשר מתנהל נגדו הליך פלילי מסוג זה, בעל השפעה כה רבה על עתידו האישי. במקרה כזה, אף אם קיימים ברקע, בנוסף לשיקול האישי, גם שיקולים ציבוריים שהם ממין העניין,
אין מנוס מהמסקנה שלשיקול האישי עלול להיות תפקיד מכריע בגיבוש דרכי הפעולה וההתייחסות בנוגע לגורמים כאמור במערכת אכיפת החוק".
לדעת מנדלבליט, אין די בכך שנתניהו הבטיח שלא להתערב במינוי היועץ המשפטי, פרקליט המדינה והמפכ"ל, ויש למנוע ממנו התערבות גם בהחלטות הנוגעות להליכי המינוי ובכאלו הנוגעות למעמדם של ממלאי התפקיד (כגון פיצול תפקיד היועץ המשפטי - דוגמה שהעלה נתניהו עצמו בתגובתו). "אכן, הטלת מגבלות על ראש ממשלה ביחס למעורבות בעניינים הנוגעים לכאורה להיבטים ציבוריים-כלליים אינה פשוטה כלל ועיקר. עם זאת, הסיטואציה החריגה שבה ראש ממשלה מכהן נאשם במקביל בהליך פלילי, ועוצמת האינטרס האישי כפי שפורטה לעיל, מחייבת קביעת מגבלות כאמור".
בעניין המגבלות הנוגעות לבתי המשפט אומר מנדלבליט: "הסיטואציה שבה ראש ממשלה מכהן בד-בבד עם הליך פלילי שמתנהל נגדו, היא סיטואציה תקדימית וחריגה, המחייבת התייחסות מיוחדת, לנוכח עוצמת ניגוד העניינים וכן מעמדו של ראש הממשלה. במצב החריג המתקיים כעת, אין מקום לומר שעניינו האישי של ראש הממשלה מתמצה בשופטים הספציפיים שמרכיבים את המותב הדן בעניינו". זאת, משום ששופטי העליון החדשים עשויים לדון בעניינו, ומשום שבחירתם יכולה גם להיות על דרך השלילה - למנוע את קידומם של השופטים בתיק נתניהו.
בנוגע לחקיקה העלולה להשפיע על ההליך מדגיש מנדלבליט, כי המגבלות אינן על נתניהו כחבר כנסת היכול להצביע ללא מגבלה, אלא על מעורבותו בשלבי הטיפול הממשלתי בהצעות החוק. "ברור שלראש הממשלה יש יכולת רבה להשפיע על עמדת הממשלה בהליכים ממשלתיים הנוגעים לחקיקה ואף על אופן הטיפול הממשלתי בהליכים, באמצעות סמכויות המוקנות לו בתקנון עבודת הממשלה, ולעיתים השפעה זו אף נעשית במסגרת לא פורמלית או עקיפה". בעבר כבר היו מגבלות על מעורבות של שרים בחקיקה ספציפית בשל חשש לניגוד עניינים, הוא מזכיר.
בסיום תגובתו אומר מנדלבליט, כי קיימת חובה משפטית לקבוע לנתניהו הסדר ניגוד עניינים, וכי אין כל פגם בהסדר כפי שנקבע. הוא סבור, "כי הסדר ניגוד העניינים שנקבע בחוות הדעת, משקף את הדין ונותן מענה ראוי לקשיים המפורטים בחוות הדעת במישור ניגוד העניינים. עמדתו כי העתירות אינן אקטואליות נשענה על הסדר ניגוד העניינים, על פרטיו. עם זאת, ככל שהמשיב 2 [נתניהו] יעמוד על כך שהוא אינו מתכוון לפעול לפי הסדר זה, על פרטיו, דומה כי אין מנוס מהמשך בירור העתירות, לרבות הוצאת צווים על תנאי בהקשר זה" - כלומר, אפשרות שבג"ץ יכפה על נתניהו את ההסדר. עמדתו של מנדלבליט הוגשה באמצעות עוה"ד ליאורה וייס-בנסקי,
יונתן ברמן וסיון דגן.
