התעקשות לנהל ערעור למרות ששופטי בית המשפט העליון הבהירו שאין לו יסוד, עלתה למערער בחיוב בהוצאות בשיעור חריג של 15,000 שקל לטובת רשות האכיפה והגבייה.
גיא הרינג הוא חייב נגדו מנוהל תיק בהוצאה לפועל, יחד עם חייבים נוספים. הוא ביקש מבית המשפט המחוזי מרכז לאשר תביעה ייצוגית נגד הרשות, בטענה שהיא גובה ריבית, הוצאות ושכר טירחה בסכומים גבוהים מדי כאשר מדובר בתיק בו יש מספר חייבים. זאת, משום שהיא אינה מנהלת דף חשבון נפרד בעניינו של כל חייב, אלא עורכת דף חשבון משותף לכל החייבים - וכך גם מי שקיבל אחרון את האזהרה, משלם אותם לפי התאריך בו קיבל אותה הראשון שביניהם.
השופטת מיכל נד"ב דחתה על הסף את הבקשה, משום שחוק תביעות ייצוגיות אינו מאפשר להגיש אותה. החוק מאפשר רק "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה" - ולא על ריבית, הוצאות ושכר טירחה. הרינג ערער לבית המשפט העליון, באמצעות עוה"ד יניב הרינג ודכואר סמואל. בדחותו על הסף את הערעור, אומר (יום ה', 12.11.20) השופט עופר גרוסקופף:
"כפי ששנינו לפני המערער במהלך הדיון בערעור, וחזרנו ושנינו ללא הועיל, בין אם עילת התביעה שהעלה מוצדקת ובין אם לאו, פשיטא כי אין היא נופלת לגדר אותם עניינים שהמחוקק אפשר לנהל בעניינם הליך של תובענה ייצוגית בכלל, והליך של תובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית בפרט. מכאן שהחלטת בית המשפט קמא לדחות על הסף את בקשת האישור מוצדקת ונכונה".
גרוסקופף מוסיף: "מעבר לספק המתעורר בשאלה אם ניתן בכלל לנהל תביעת השבה (להבדיל מתביעת פיצויים) נגד רשות האכיפה והגבייה ביחס לעילה הנטענת, בהינתן שהיא לא הפיקה טובת הנאה מהגבייה (נושא שבית המשפט קמא לא נדרש אליו כלל), ומבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם אכן מדובר בגבייה 'שלא כדין", הרי שברור וגלוי כי התביעה דנן אינה מתייחסת לסכומים שהרשות גבתה 'כמס, אגרה או תשלום חובה אחר'". השופטים נעם סולברג ואלכס שטיין הסכימו עם גרוסקופף. את המדינה ייצגה עו"ד יעל מימון.