הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים מתנגדת בתוקף לאפשרות של הטלת חובה להתקין את יישומון "המגן", כחלק מהפסקת השימוש באיכוני השב"כ. קבינט הקורונה דן באפשרות זו, לאחר שבג"ץ הוציא צו על תנאי המחייב את המדינה לנמק מדוע לא תגביל את השימוש באיכוני השב"כ למקרים בהם חולה קורונה מסרב לשתף פעולה בחקירה אפידמיולוגית. אחת האפשרויות הנבדקות היא להתנות את הכניסה למקומות ציבוריים בקיומו של היישומון.
הרשות, המתנגדת בתוקף לשימוש בכלי השב"כ וקוראת לפעול להטמעת כלי אזרחי, אומרת (יום ט', 22.11.20), כי החוק קובע במפורש שהתקנת יישומון אזרחי תהיה מרצון ולא בכפייה; לכן, כפייה שכזאת מחייבת חקיקה ראשית. לדבריה, הטלת חובה מהווה פגיעה בלתי מידתית בפרטיות, והתניית כניסה למקומות ציבור בהתקנת היישומון תהווה בפועל כפייה גורפת על כלל האוכלוסייה - או פגיעה בזכות היסוד להיכנס לאותו מקום.
הרשות מוסיפה: "הטלת חובה על כלל תושבי ישראל להתקין יישומון או טכנולוגיה אחרת תגביר באופן משמעותי ביותר את תחושת המעקב בקרב הציבור, שיחויב מעתה ואילך להתקין באופן אקטיבי יישומון אשר נועד לעקוב אחר תנועותיו במרחב ומעביר דיווחים אוטומטיים למשרד הבריאות. ההשלכות של הטלת חובה כזו בהיבטי הפגיעה בפרטיות עשויות לכלול בין היתר אפקט מצנן שייווצר בעקבות תחושת המעקב שתהפוך כעת מוחשית הרבה יותר".
הרשות גם מזהירה מכך שחוסר האמון הציבורי הנוכחי באמצעי המעקב, יוביל רבים לחפש דרכים לעקוף את החובה, כמו למשל הגעה למקומות ציבוריים ללא טלפון נייד. "התוצאה עשויה להיות הפללה של חלקים נרחבים בציבור, אשר לא יקיימו דרישה זו מתנאי התו הסגול. זאת, בפרט אשר לא ברור כיצד תיושם החובה בכל הנוגע לאוכלוסיות שאינן משתמשות בטלפון חכם (כגון במגזר החרדי, ילדים במוסדות חינוך ועוד)".
לדברי הרשות, כמה מן המדינות המחייבות שימוש ביישומונים מאופיינות דווקא בתחלואה רבה, בעוד מדינות בהן אין חובה כזו או לא נעשה כלל שימוש באיכונים טכנולוגיים - התחלואה נמוכה יחסית. "לא ידוע על דמוקרטיות מערביות אשר עושות שימוש גורף בטכנולוגיה לאיתור מגעים המופעלת בכפייה, ולטעמנו אין מקום כי דווקא ישראל תהא החלוצה בתחום". לבסוף מזהירה הרשות מפני מדרון חלקלק, העלול להפוך את ישראל ל"חברת מעקב". לדעתה, יש להפעיל תמריצים חיוביים להתקנת "המגן", כגון מימון ימי הבידוד בידי המדינה וקיצור תקופת הבידוד.
