חוקרי המשטרה מחויבים בכבוד הנחקרים

"אין אפוא פסול בחוקר הדבק במטרה והמסור למשימתו ומבקש להגיע לתוצאות. אך גם אם החוקר מאמין שהוא פועל כהלכה, עליו לפעול בכפיפות לערכי מדינת ישראל, לכבוד האדם של הנחקר ולזכויות הדיוניות". כך אומר (יום ד', 25.11.20) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בהסכמת השופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז. לדברי מינץ, "אכן מצופה כי חוקרי משטרת ישראל יתנהגו בכבוד לכל אדם אשר נחקר על ידם. במסגרת זו אין לשלול כי במרוצת החקירה יטיחו החוקרים כי הנחקר דובר שקר. אין גם לשלול 'תרגילי חקירה' ו'תחבולות' המיועדים להציל מפי הנחקר מידע או גרסה המקדמת את גילוי האמת. זו הרי מטרת החקירה, לגלות את האמת ולא למצוא ראיות להרשעתו של חשוד, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו. אך המטרה אינה מקדשת את האמצעים". מינץ מצטט את דברי השופט אליהו מצא: "חוקרי המשטרה רשאים, ולעתים אף חייבים, להשתמש בתחבולות; אך על האמצעים שהם נוקטים להיות סבירים. מה גדרה של סבירות זו? דומה שאת גבול ההיתר תוחמים שני סייגים עיקריים: האחד, שאין להשתמש בתחבולה המפרה את זכות החשוד להימנע מהפללה עצמית; והשני, שאין לנקוט אמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע בשורת עשיית הצדק". הדברים נאמרו במסגרת דחיית ערעורו של אדם שהורשע בביצוע עבירות מין באחותו ובאחייניתו בשנים 2017-2005, כאשר היו בנות 15-5. אחת מטענותיו הייתה, שהחוקרים השפילו אותו ולכן יש לזכותו בשל הגנה מן הצדק. כך, למשל, אחד החוקרים אמר לו "במקומך הייתי תולה את עצמי עם כל הדברים שאתה עושה" וכינה אותו עשרות פעמים "שקרן". חוקר אחר אמר לו: "אסור לך להיות בחוץ אתה מסוכן על כל אדם שהולך על ארבע", כינה אותו "שקרן כרוני" ו"טיפש" והוסיף: "אולי אתה באמת בן אדם שצריך טיפול אם אתה חולה". על כך אומר מינץ: "מתוך האמור (שאינו אלא חלק מאמרותיהם הקשות של החוקרים) עולה כי חוקרי המשטרה לא חסכו מהמערער את שבט לשונם. הם התנהגו כלפיו בגסות רוח. זאת אף אם כוונותיהם היו תמימות וביקשו אך להביאו לכדי הכרה באשמתו מרצונו. אך נימוסיהם או ביתר דיוק חוסר נימוסיהם של השוטרים אינו עומד במרכז העניין, כי אם הכרעה בשאלה במסגרת השלב הראשון של בדיקת החלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, האם יש בהתנהלות גסה זו כדי להוות פגם שנפל בהליך חקירת המערער, במנותק משאלת אשמתו או חפותו. נראה לי כי התשובה לכך הינה בשלילה". לדבריו, "חוקרי המשטרה חרגו מהשורה בביטויים שנקטו כלפי המערער ובאופן חקירתו", אך הוא לא חש מאוים. הערעור נדחה בעיקר לנוכח העובדה, שמינץ אימץ את הממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רפי כרמל, כרמי מוסק ושירלי רנר) ואף צפה בעצמו בחקירותיהן של המתלוננות ומצא להן את החיזוק הראייתי הדרוש. מינץ קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש במחוזי (חמש שנות מאסר) והעמידו על שבע שנות מאסר, תוך שהוא מציין שהמחוזי לא פסק את עונשי המינימום הקבועים בחוק. את הפדופיל ייצג עו"ד אופיר כהן, ואת המדינה - עו"ד ורד חלאוה.