|
לדברי יואל רזבוזוב (יש עתיד-תל"ם), "אלפי מתעמלים ניזוקים בצורה ישירה מחוסר אימונים, כמו גם מאות ואלפי אנשים שזאת פרנסתם. כבר הוכח שאין שום סיבה אפידמיולוגית בסגירת ענף זה - ובכל זאת הוא עדיין סגור"
בועז הרמן, מנכ"ל עמותת איל"ן המרכזת פעילות לנכים, סיפר כי מאז הקיץ התאפשר לשני מרכזי הפעילות שלהם לעבוד, ומאז נכנסו בשעריהם 100,000 נכים - ואיש מהם לא נדבק. "אצלנו מטופלים נפגעי ניוון שרירים, טרשת נפוצה ושבץ מוחי - והמחיר הרפואי שלהם מחוסר טיפול הוא הרסני, גופני ונפשי לפרט - וגם למדינה. מרכזי הטיפול בנכי משרד הביטחון הוגדרו כ'מפעל חיוני' - וכך יש להגדיר גם את הנכים האזרחיים". ד"ר אריק האס, מנהל המחלקה לחיסוני שדה במשרד הבריאות, הבטיח לבחון הגדרה זו בחיוב, ואילו אביחי שגב, אחראי המדיניות במשרד, ציין כי לא ידוע לו על מתווים לפתיחת פעילויות טיפוליות, ואילו בריכות-שחיה פתוחות עבור ספורטאים-תחרותיים. לדבריו, עליית התחלואה מחייבת הטלת מגבלות נוספות - ולא פתיחת פעילות.
יואב רם, מנהל תחום הבקרה במשרד התרבות והספורט, טען שדווקא הוצגו למשרד הבריאות מתווים להפעלת חדרי סטודיו ומכוני-כושר, כבר אחרי הסגר הראשון - אך הם נאסרו על-ידו. לדבריו, ישנן פעילויות-ספורט רבות שניתן להתירן. פרופ' רחל דנקנר, נציגת איגוד רופאי בריאות הציבור, הכחישה קשר בין פעילות גופנית לעליה בתחלואה, בארץ או בעולם, וקראה "לפתוח את בריכות השחייה, כהבטחת אורח-חיים-בריא, וחלק מצרכיי החיים כמו אוכל ושינה". סטלה וינשטיין, בעלת רשת מרכזי כושר, הוסיפה כי ע"פ נתוני משרד הבריאות עצמו, במכוני הכושר נדבקו רק 148 איש, מתוך כמאה אלף חקירות אפידמיולוגיות, ולדברי עינת בזק, ממובילי המחאה בנושא חדרי הכושר ליד הכנסת, סכנת ההשמנה כתוצאה מחוסר אימון - לא זוכה להתייחסות.
|
