לא נפל פגם בטיפולו של פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, בעניינו של המפכ"ל דאז, יוחנן דנינו, בפרשות ניצב רוני ריטמן ותת-ניצב גיא ניר. כך קובע (13.12.20) נציב הביקורת על הפרקליטות, בדחותו את רוב תלונותיהם של סגן ראש מח"ש, משה סעדה, ועו"ד פיני פישלר.
עוד קובע רוזן, כי לא נפל פגם במסירת המידע לידיו במסגרת בדיקת התלונה הקודמת בנושא, שהגיש עו"ד יעקב בורובסקי, ואין לקבל את הטענות נגד טיפולה בפרשה של ראש מח"ש, קרן בר-מנחם. לצד זאת מצא רוזן, כי הפרקליטות לא הציגה לו בצורה מלאה את מחקרי התקשורת שנערכו בפרשה ומדובר בכשל חמור שיש להפיק לקחים ממנו - אם כי לא כזה שהיה משנה את ממצאיו בתלונתו של בורובסקי.
במוקד שתי הפרשות עמדה רב-פקד צ', עוזרתו האישית של ניר שהיה ראש חטיבת החקירות בפרשה, ואשר טענה שהוטרדה מינית בידי ריטמן - אז מפקד להב 433. סעדה טען, כי מחקרי התקשורת לימדו על קשר בלתי שגרתי בין צ' לבין דנינו. לדבריו, ניצן עדכן טלפונית את דנינו על ההחלטה למנות קצין בודק בעניינו של ניר ועל מחקרי התקשורת הנוגעים לו ולצ'. עוד טען סעדה, כי על-פי הנחייתו של ניצן - עדכן דובי שרצר, חוקר בכיר במח"ש, בצורה חריגה ביותר את דנינו לפני חקירתו בנוגע למידע שבידי מח"ש על הקשר בינו לבין צ'.
פישלר טען בתלונתו, כי בידי שרצר וסעדה מידע רב המלמד שגורמים שונים שיקרו במזיד לרוזן בעת בדיקת תלונתו של בורובסקי, וכי הפרקליטות שיבשה מהלכי חקירה בנסיונה לחלץ את דנינו מפרשה זו. עוד נטען, כי דנינו הופלה לטובה בכך שרק העיד על קשריו עם צ', בעוד עניינו של ניר הועבר לקצין בודק.
רוזן קיבל את הסברו של ניצן, לפיה השיחה עם דנינו נערכה משום שאין למנות קצין בודק בעניינו של תת-ניצב בלא ליידע את המפכ"ל. השיחה נערכה בנוכחות כל המשתתפים באותה פגישה - ובהם ראש מח"ש דאז, אורי כרמל, וסעדה - ואיש מהם לא התנגד לקיומה. גם כרמל אמר לרוזן, כי לא מצא פגם בשיחה. היא נערכה לאחר שהוחלט שלא לחקור את דנינו כחשוד בנוגע לצ', ולכן לא היה בה פסול - קובע רוזן. ניצן שאל את דנינו לגבי טיב הקשר בינו לבין צ', כדי להחליט האם ראוי שהוא אשר יבחר את הקצין הבודק. עוד מציין רוזן, כי דבר קיומה של השיחה הוזכר כבר בהחלטתו בתלונתו של בורובסקי, ולכן הדבר לא הוסתר ממנו.
עוד אומר רוזן, כי לא פגם בהחלטתו של ניצן לשמור בכספת מח"ש את מחקרי התקשורת בין דנינו לבין צ' ולא להעבירם למשטרה. כרמל תמך בהחלטה זו, שנועדה למנוע פגיעה מיותרת בפרטיותם של המעורבים. ההחלטה נמצאת בליבת שיקול דעתו של ניצן, קובע רוזן, ולא ניתן לטעון ולו בשמץ נגד סבירותה שכן היא הייתה מקובלת ושגרתית בנסיבות העניין.
רוזן החליט שלא להכריע במחלוקת בין ניצן לכרמל, האם ניצן הנחה את אנשי מח"ש לעדכן את דנינו בכך שבידיהם תיעוד של שיחה בינו לבין צ' בפרשת ריטמן. לדבריו, פרשת ריטמן התרחשה זמן רב לאחר ההחלטה שלא לחקור את דנינו בנוגע לקשריו עם צ', ולכן ההנחיה - אם ניתנה - לא נגעה לבדיקת תלונתו של בורובסקי וממילא לא היה צריך להביאה לידיעת הנציבות. בנוסף לכך, מציין רוזן, ההנחיה הייתה מקובלת בזמן אמת על כרמל.
לגבי מענה הפרקליטות לתלונתו של בורובסקי אומר רוזן, כי אין ראיות לכך לטענה לפיה בר-מנחם החליטה שלא להעביר את מלוא המידע שבידי מח"ש. הוא גם אינו מוצא סיבה מדוע בר-מנחם - שלא שירתה במח"ש בעת חקירת פרשות ניר וריטמן - תבקש להסתיר ממנו מידע; אם כבר, מעיר רוזן, אזי אמור היה להיות לה עניין, לפי הטענות שהועלו באוזניו, להעביר מידע המשחיר את סעדה ושרצר (עימם היא מסוכסכת קשות).
כאמור, רוזן מצא שהפרקליטות לא העבירה אליו - בעת בדיקת תלונתו של בורובסקי - את כל המידע על מחקרי התקשורת בנוגע לקשר בין דנינו לבין צ'. הפרקליטות מסרה בשעתו, כי מספר שיחות הטלפון של צ' אל דנינו בשנים 2012-2011 היה זניח, בעוד שבפועל הוא היה "שונה בתכלית וגבוה לאין שיעור". הפרקליטות גם מסרה, כי בכל השנים שנבדקו התקשרה צ' אל דנינו פעמים בודדות, ולא ציינה את המספר הגדול של מסרונים ששלחה אליו. כך נוצר הרושם, כאילו מספר שיחותיה של צ' עם ניר היה גדול פי 20 מאשר עם דנינו, ולא פי 3.7 בלבד כפי שהיה באמת. "הפרקליטות בחרה להציג נתון חריג משהו, התומך בהחלטה שחצצה בין עניינו של ניר לעניינו של דנינו", מוסיף רוזן.
"הצגת הנתונים כמפורט לעיל אינה ראויה", גם אם לא נעשתה בכוונה להטעות, אומר רוזן. "מדובר במצב דברים שלא ניתן להשלים עימו בשום פנים ואופן. הנה כי כן, הפרקליטות הציגה באופן בלתי ראוי, נתונים חלקיים שהיה בהם כדי להשליך על ההחלטה שנתקבלה בעניינו של דנינו". עם זאת, בדיעבד, נתונים אלו לא היו משנים את ההחלטה בתלונתו של בורובסקי, הוא מדגיש.
רוזן מדגיש בהקשר זה: "ברי לכל, כי עובדות, נתונים, ידיעות ומסמכים, הנמסרים לנציבות במסגרת בירור תלונה, חייבים להיות נכונים, מדויקים ושלמים לחלוטין. עקרונות אלה הינם מאבני היסוד של עבודת הביקורת, ולא ניתן להכביר מילים בדבר חשיבותם למען ביצוע מלאכת הביקורת נאמנה. מדובר בחובה המוטלת עלי חוק על כל אדם וגוף, והדברים מקבלים הבלטה מיוחדת משמדובר בעובדי ציבור ובגופים הנושקים למוסדות המדינה".
