מטפלת שהפעילה כוח על תינוק בן שישה חודשים שהפך לנכה קשה ותמידי, תרצה שישה חודשי עבודות שירות ותשלם להוריו פיצוי של 5,000 שקל. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
יעקב צבן, אישר (יום א', 20.12.20) את הסדר הטיעון בין הצדדים, אותו נימקה הפרקליטות כ"קושי ראייתי" בשל חוסר בהירות רפואי לגבי נסיבות המקרה והשלכותיו.
איטה רבינוביץ טיפלה בחודש מאי 2017 בתינוק יליד אוקטובר 2016. על-פי כתב האישום המקורי, היא ניהלה בביתה שבירושלים תינוקיה בלא שעברה כל הכשרה לכך. רבינוביץ "אחזה בתינוק כאשר ראשו ללא תמיכה וטלטלה אותו בחוזקה", הוא איבד את הכרתו, היא התקשרה לבעלה - ורק הלה דיווח למד"א. עוד נאמר בכתב האישום המקורי, כי רבינוביץ סירבה לשתף פעולה עם אנשי מד"א, וכי מעשיה גרמו לתינוק נזק מוחי נרחב, דימום בראשו ועוד. התינוק שהה בטיפול נמרץ עשרה ימים, ולאחר מכן נזקק לאשפוז יום במשך 16 חודשים. המדינה טענה, כי רבינוביץ גרמה לכך שהתינוק סובל "מקשיים התפתחותיים משולבים ניכרים" ובעיות ראייה קשות. הפרקליטות ייחסה לרבינוביץ עבירה של תקיפת קטין, שהעונש המירבי עליה הוא שבע שנות מאסר.
כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון, מצומצם בהרבה. הושמטה ממנו האמירה לפיה רבינוביץ פעלה ללא הכשרה כלשהי; נאמר שהיא "הפעילה כלפי גופו [של התינוק] כוח באופן שאינו ידוע למאשימה" וכי "כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נגרמה לתינוק חבלה בראשו, אשר טיבה אינו ידוע במדויק למאשימה" - תוך שהושמטו כל התוצאות שתוארו בכתב האישום המקורי. סעיף האישום הופחת לתקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, שהעונש המירבי עליה הוא חמש שנות מאסר.
אמו של התינוק אמרה בטיעונים לעונש, כי היא ובעלה מתנגדים להסדר. "גם אם לא הכל ברור - אצלנו הכל ברור. התינוק שלנו היה בריא לגמרי כשהוא נכנס לבית שלה, והיום הוא יצא מת לגמרי. מאוד קשה איתו, הכל קשה איתו. היא לקחה את הראייה שלו, המוח שלו, הוא היה בבית חולים וכל הרופאים אמרו שהוא לא ילך לבד... למה עשית את זה? למה לקחת את הראייה של הבן שלי? למה עשית את זה בידיים שלך?... היא תקבל רק שישה חודשי עבודות שירות וזהו? היא אפילו לא הצטערה".
התובע, עו"ד בני ליבסקינד, הסביר, כי ההסדר "מביא לידי ביטוי קושי ראייתי ממשי שעלה במהלך ניהול התיק". לדבריו, התינוק סובל מפגיעה "בשל מעשיה של הנאשמת", אך "הקושי לקבוע מה בדיוק עשתה הנאשמת ומה בדיוק הנזקים שניתן לקבוע באופן ישיר למעשיה של הנאשמת הוא מורכב. הסדר הטיעון נמצא בדיוק בפתחה של מורכבות זו". ליבסקינד הוסיף, כי יש "לתת ענישה משמעותית ומוחשית כפי שהסדר הטיעון מציג" - דהיינו, שישה חודשי עבודות שירות. עוד ציין, כי הוריו של התינוק יוכלו לתבוע את רבינוביץ בנפרד בהליך אזרחי. News1 מציין, כי הפיצוי המירבי לנפגעי עבירה בהליך הפלילי הוא 258,000 שקל - כך שבמקרה זה מדובר ב-2% בלבד ממנו.
הסניגור, עו"ד
דוד הלוי, פתח באומרו, כי "בתיק הזה על בית המשפט להתעלם מרעשי הרקע" וביקש להסתפק במאסר על תנאי ולכל היותר - בכמה ימי עבודות שירות. לדבריו, הסיבה היחידה להסדר היא הקושי הראייתי, וההסדר הגיע עד לפרקליט המחוז [
דני ויטמן]. הוא ציין, כי אין תיעוד מצולם של האירועים [משום שלא מדובר היה בפעוטון מורשה כחוק - א.ל] ו"הכל נסמך על חוות דעת רפואיות שהיו מורכבות ביותר". הלוי הזכיר, כי המשפט נעצר כאשר התברר שהתינוק עבר אשפוז נוסף, שאף הוביל לכך שההורים נחקרו באזהרה.
הלוי טען, כי היה מקום לסגור את התיק, וכי "ההסדר לא משקף מציאות עובדתית, אלא איזון משפטי בין מה שניתן היה להגיע אליו". עוד טען הלוי, כי הצהרתם של ההורים בפני בית המשפט "אין לה בסיס עובדתי בכתב האישום והיא מנוגדת לו ויש לתת לה משקל אפסי ומינימלי... יש לנו כאן מסגרת עובדתית מאוד מצומצמת ויש לפרש אותה לטובת הנאשמת", בהתחשב בכך שהמדינה מודה שלא ידוע לה מה בדיוק עשתה רבינוביץ ומה בדיוק היה הנזק שגרמה. רבינוביץ עצמה סירבה לומר דבר, וכאמור - לא התנצלה ולא נטלה אחריות. לדברי הלוי, "היא בעצמה נמצאת בטראומה מהאירוע הזה".
מדבריו של צבן בגזר הדין עולה, כי הוא מייחס לרבינוביץ את מצבו הנוכחי של התינוק: "ביום 3.5.17 אירעה טרגדיה קשה, קשה מנשוא. התינוק א"א, בן פחות משישה חודשים, הובא אל הנאשמת שטיפלה בתינוקות בדירתה. לקראת הצהריים הובהל התינוק לבית חולים וכיום הוא נכה קשה ביותר". בניגוד לעמדת ההגנה, צבן מקבל את הצהרת ההורים: "הצהרת הנפגע ועדות ההורים קורעת לב. התינוק אינו רואה, בעיות התפתחות קשות, הוכר כאוטיסט, חייב עזרה צמודה, אין יום ואין לילה, ההורים מתוסכלים וכואבים".
צבן מוסיף: "הלב עם הקטין והוריו. כאבם וצערם של ההורים נחרט לעד והוא אין-סופי. העולם כולו משפט, אך יש ימים, מקרים ואירועים שידו של המשפט קצרה עד שאינו מצליח להגיע עד תום ועד חקר האמת. התוצאה אליה הגיעו הצדדים משקפת את האמת המשפטית ומותירה טרגדיה קשה ביותר לילד והוריו. שמעתי בהליך זה חלק מהעדים, ההליך אכן עוכב תקופות ארוכות והקושי הראייתי הרפואי הוא כה משמעותי עד שאין מנוס מלומר, וגם עם דמעות בעיניים, כי יש לכבד את הסדר הטיעון. אין בכך כדי להביא ארוכה להורים או לילד או למי מהמעורבים, אך יש להבין כי בעולמנו אין פתרונות מוחלטים. בבואי לחתום על גזר דין זה היד רועדת, אך חותמת".
