בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת, בראשות פרופ׳ מוחמד ותד, קבע כי ידיעות אחרונות חייבת להשעות את המו"ל והעורך האחראי שלה, ארנון (נוני) מוזס, מעבודתו העיתונאית עד להכרעה הסופית בהליך הפלילי המתנהל נגדו בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום - בפרשה הידועה כ"תיק 2000״ (נגד מוזס ונגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו), בגדרו יוחסה למוזס עבירה של הצעת שוחד לבנימין נתניהו, ואילו לאחרון יוחסה עבירה של מעשה הפרת אמונים. כמוכן, בית הדין הורה על פרסום פסק הדין באמצעי התקשורת בהקדם האפשרי ובהבלטה הראויה [יובהר כי הפרסום ב-News1 נעשה לצורך ידיעת הקוראים, מאחר שלהחלטת לבית הדין האמור אין כל תוקף מחייב לגבי כלי תקשורת שאינם חברים בו, ע.י.].
בית הדין קיבל בכך, פה אחד, את ערעורה של עמותת הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, באמצעות בא-כוחה עו״ד אלעד מן, על פסיקה קודמת של בית הדין לאתיקה בעקבות תלונתה של עמותת הצלחה מיום 22.11.19, אשר ביקשה, כי בית-הדין יפעל לפי סמכותו המעוגנת בסעיף 25(א) לתקנון האתיקה, ולהורות לידיעות אחרונות להשעות את מוזס מעבודתו העיתונאית.
על-פי סעיף זה, "עיתונאי שהוגש נגדו ע"י המדינה כתב אישום בשל עבירה פלילית, ידון בעניינו בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ויקבע אם יש בעבירה המיוחסת לו קלון למקצוע העיתונאות. קבע בית הדין לאתיקה שבאותה עבירה יש קלון למקצוע העיתונאות, יהיה רשאי לחייב את העיתון להשעות את העיתונאי מעבודתו העיתונאית במידה הראויה, כפי שיקבע בית הדין לאתיקה על-פי העבירה ועל-פי מכלול הנסיבות, וזאת עד להכרעת הדין הסופית".
בית-הדין לאתיקה, בראשות עו"ד חנוך קינן, מצא אז כי אומנם בעבירות בהן מואשם מוזס יש קלון למקצוע העיתונות, אולם כיוון שהסעיף מכוחו הוגשה התלונה הוסר מהנוסח המעודכן של תקנון האתיקה, אין מקום לקבל את התלונה.
על החלטה זו של בית-הדין הגישה עמותת הצלחה, ביום 28.10.20, את הערעור שבו הוצגו שתי טענות מרכזיות:
- בית-הדין לא הזמין אותה להביא את טענותיה, עובר להכרעה בשאלה גופא, ביחס לשאלה אם בוטלה סמכות בית-הדין לפי סעיף 25 לתקנון במסגרת התיקון לתקנון. זאת, במיוחד משום ששאלה זו לא נדונה במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בית-הדין.
- אין לראות בתיקון האמור של התקנון כמבטל את סמכות בית-הדין שלפי סעיף 25(א). שכן, במסגרת תיקון התקנון, הוראת סעיף 25 הועברה ממסגרת נורמטיבית אחת, התקנון, למסגרת נורמטיבית אחרת, סעיף 12 לנוהל בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, כפי שאושר ביום 28.11.19.
אב בית הדין לאתיקה בפניה הוגש הערעור, מוחמד ותד, ציין (יום ג', 29.12.20) בפסק הדין: "לאחר שעיינתי בערעור על כל נימוקיו, לרבות הטיעונים אשר הוצגו בפנינו בעל-פה, נחה דעתי כי יש לקבל את הערעור, ובהתאם להורות למשיבה 1 (ידיעות אחרונות) להשעות את מוזס מעבודתו העיתונאית עד להכרעה הסופית בהליך הפלילי המתנהל נגדו בפרשת 2000... הנה-כי-כן, משקבעתי זאת, ומשבחרו המשיבים שלא לערער על החלטתו של בית-הדין, הרי שמשמעות הדבר היא כי קביעת בית-הדין, בדעת רוב, לגוף העניין, בעינה עומדת. רוצה לומר, כי המעשים הפליליים המיוחסים למוזס מבססים קלון על מקצוע העיתונאות, ומשכך יש להורות למשיבה 1 על השעיית עבודתו העיתונאית של מוזס עד להכרעה הסופית בהליך הפלילי המתנהל נגדו. מסקנה זו מתחייבת לא רק משום שהמשיבים בחרו שלא לערער על החלטת בית-הדין, כי אם גם משום שהחלטת בית-הדין בעניין זה נכונה היא לגופו של עניין".
ותד כתב עוד: "מעשים (אלה) המיוחסים למוזס כנאשם בפלילים, גם מבססים, קלון במובנו הקלאסי ביותר של הביטוי על מקצוע העיתונאות. מדובר במעשים בעלי חומרה מוסרית גבוה מאוד, כזו אשר יש בה כדי לזעזע את אמות הספים, למוטט את הפיגומים האתיים עליהם מושתת מקצוע העיתונאות, ואף לפגוע פגיעה אנושה באימון הציבור בכלי התקשורת ובעיתונאים. נזקים קשים אלה למקצוע העיתונאות הם בעלי השלכה דרמטית נוספת על חופש הביטוי בכלל ועל חופש העיתונות בפרט. זאת, נוסף להטלת דופי מוסרי באופן שבו העיתונות משפיעה על דעת הקהל ועל השוק החופשי של הרעיונות בציבור".
בהמשך פסק הדין הוסיף: "כוחה של חזקת החפות יפה ביחס להליך הפלילי, ומכל מקום לא להיבטים הציבוריים והאתיים האופפים את הפרשה המונחת בפנינו. התעלמות בית-הדין מכתב האישום נגד מוזס משמעה לא רק התעלמות בלתי מבוססת מהמסד הראייתי עליו עומד כתב האישום, כי אם גם התעלמות בלתי סבירה, באופן קיצוני, מכוחו של מוזס להשתמש בכוחו הרב, כעורך ראשי של המשיבה 1, בין היתר, ביחס לאופן סיקור הפרשה מושא כתב האישום עצמו".
בשולי הדברים, אב בית הדין הביע צער רב ביחס להתנהגות המו"ל והעיתון "אשר בחרו שלא להתייצב לדיונים בפני בית-הדין - הן בפני הערכאה הדיונית והן בפני ערכאת הערעור - תוך התעלמות מופגנת מההליכים המתנהלים נגדם. התנהגות זו כשלעצמה היא התנהגות בלתי אתית בעליל, המשקפת זלזול בבית-הדין ובדיני האתיקה המונחים ביסוד הקמתו. כיבוד כללי האתיקה, המעוגנים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, לרבות המוסדות האמונים על אכיפתם, הוא צו קטיגורי החל באופן מוחלט, ללא כל סייג, על כל אדם ו/או גוף העוסק בעבודה עיתונאית. בהיעדרם מדיוני בית-הדין, המשיבים בחרו לעשות דין לעצמם, ואם אדוק פורתא- הם בחרו להציב את עצמם מעל לכללי האתיקה. התנהגות זו ראויה לכל גינוי והוקעה".
בהרכב בית הדין ישבו השופטת (בדימוס) זיוה הדסי-הרמן, עו"ד עצמון יניב, ד"ר צגה מלקו, ד"ר ערד ניר, יונתן פרילינג ושרי רוט.
