היום לפני 69 שנה, התרחש נסיון השתלטות על הכנסת ברקע הסכם השילומים מגרמניה. יממה קודם, לאחר חודשים של שיחות חשאיות, הודיע בן-גוריון על דוכן הנואמים של הכנסת על החלטת הממשלה לפתוח במו"מ על הסכם פיצויים עם ממשלת מערב גרמניה.
ההודעה הצריכה הצבעה בכנסת, שנערכה שלושה ימים לאחר מכן ולקראתה נערך מחנה המתנגדים להסכם השילומים. היום הראשון לדיונים עבר בנאומים ארוכים שלא שברו את הכלים. למחרת, בהנחיית מנהיג האופןזיציה
מנחם בגין, מתוכננת עצרת המונים בכיכר ציון בירושלים, מרחק דקות הליכה בלבד מבית פרומין ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים, אשר שימש באותם ימים כמשכן הכנסת.
בגין נאם מול הכנסת בהפגנת אנשי חרות נגד הסכם השילומים ושילהב את המפגינים: "על זה נמסור את נפשנו, ייהרג ובל יעבור. לא נדע רחמים כלפיכם!". לאחר מכן החלו מהומות שכללו מטחי אבנים ישירות אל תוך המליאה וח"כ אחד נפגע בראשו. 140 שוטרים ו200 מפגינים נפצעו בנסיון ההשתלטות הזה. כוחות צה"ל הוזעקו למקום והשליטו סדר.
בפשיטת המשטרה על משרדי חרות בירושלים ובמחסומים בדרך לת"א נעצרו 250 איש. יום למחרת נאם בן-גוריון בשידור רדיו מיוחד ואמר: "אתמול הורמה יד זדונית על ריבונות הכנסת".
וכה מתאר
עיתון חרות את המחאה: "שעות ספורות לפני התחלת הדיון בכנסת על השילומים והמשא-ומתן עם גרמניה, עלו המונים מרחבי הארץ ירושלימה, וממרתף השואה שעל הר ציון יצאה השבועה לא להמיר את נקמת הקדושים בבצע כסף. בשעה 11:30, עם הגיע הרכבת ירושלימה, החלה נהירה המונית אל ההר. בתוך המרתף בלטו צנצנות האפר, גווילי ספרי תורה טבולים בדם, כותונת עשויה מקלף ספרי תורה, ומידות סוליות שמהן פרחו אותיות ספרי הברית, התמונה של שואת אירופה עברה בכל אימתה ונוראותיה, כאשר הגיעו למקום שורות מאורגנות. של פרטיזנים לוחמי גיטאות, אבות ואימהות שכולים — אשר במקום זה טמון כל היקר להם, בצורת צנצנות אפר. לשיא ההתייפחות וההתפרצות בבכי הגיעו ההמונים בשעת הקדיש הצבורי, דברי הרב
אריה לוין משא דמעות, שנשא מגרון חנוק, השמיע הרב אריה לוין, שאמר: "כל הקדרין בשבר בת־עמי של האש אשר ימים ונהרות לא יכבוה. לאחר שנשטפנו בנחלי דמי אימהות ויונקים — מרוכז במקום הזה. את אפר אילו של יצחק אנו מזכירים בראש השנה — אולם האפר הזה, המהווה תמצית דם מאות אלפים, הוא מקור וזכות קיומה של האומה בכל השנה. וקול דם זה בוקע ועולה מהאדמה - זכור את אשר עשה לך עמלק. חז"ל — המשיך הרב — התקינו תפילה מיוחדת לזכר הרוגי ביתר כאשר הובאו לקבורה, מה תפילה בפינו על מיליוני מושמדים אשר גם לקבורה לא הובאו? הוא אשר ציוו לנו הנביאים: תחת הברזל — אביא נחושת". לקול בכי דמעות של שכולים ויתומים. הכריז הרב לוין: כל הון שבעולם אין בו תמורה. זהו אך ורק חילול הקודש והמקדש. ישנה נקמה אחת ויחידה — אל נקום דמם.'! לאחר משא ההספד הוקראה התפלה המיוחדת שחוברה ליום זה ע"י הרבנים. לאחד 'שבועת האמונים לירושלים— ' חזר הקהל כולו על שבועת אמינים לזכר הקדושים.
"יחד עם זוכרנו את מעשי הרצח הברבריים של העמלק חגרמני - נשבע הקהל " -זכור נזכור כי מעמקי האדמה, מהבונקרים והכבשנים קורא צו הנקמה. נקמה זו לא בכסף תהיה, כי קרבן שליש אומה לא ייהפך לקרבן פיגול. צו הנקמה האמיתית ילווה אותנו עד יומנו חאחרון לגול את החרפה מהדור הזה. במשך כל יום אתמול געש הר־ציון מאלפי עולי־רגל אשר באו להתייחד עם ה[מ]קדושים להט אשר אך תמצית־שומנם _וסבון־דמם טמון למרגלותיו של המלך דוד. עלינו לקרוע קריעה שיניה. בשעת טכס האזכרה וההשבעה בהר ציון הזכיר הרב לוין את 'התנ"ך החדש' המודפס בלי שם האלקים. 'קריעה שניה עלינו לקרוע היום בדש בגדינו - אמר הרב — על מכירת כל העבר היהודי, את המוסר והדם' ועם זאת על ההתנכרות לתנ"ך, כי זוהי תוצאה טבעית במשך הזמן המובילה לעקרת שם ורגש האלקים שבדמות האדם".
