שבוע לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, המחייבות ככלל לפסוק הוצאות ממשיות לטובת הצד הזוכה, מאותת בית המשפט העליון בצורה מעשית שיש לנהוג כך. מבין 14 פסקי דין שניתנו היום (יום א', 10.1.21), בעשרה נפסקו הוצאות - כולל בהליכים שעד כה פסיקת הוצאות בהם הייתה היוצאת מן הכלל ולא הכלל. הימים הבאים ילמדו האם מדובר במגמה מכוונת או בצירוף מקרים.
ערב כניסת התקנות החדשות לתוקפן הזכיר בית המשפט העליון, בצורה חריגה, כי הן מחייבות הטלת הוצאות. הדברים נאמרו בידי השופט דוד מינץ, באמרת-אגב שלא הייתה נחוצה לגופה של ההכרעה באותו תיק. בראש ההרכב ישב השופט יצחק עמית, שעמד בראש הוועדה שהכינה את התקנות הסופיות, ולצידם הייתה זו השופטת ענת ברון - והם הסכימו עם מינץ (ראו קישור משמאל).
פסקי הדין וההחלטות שניתנו היום וכללו הוצאות נכתבו בידי השופטים עופר גרוסקופף, דפנה ברק-ארז, יצחק עמית, יוסף אלרון, יעל וילנר וענת ברון; הסכימו איתם הנשיאה אסתר חיות והשופטים עוזי פוגלמן, אלכס שטיין, נעם סולברג, ג'ורג' קרא ומני מזוז - כך שמדובר ב-12 מבין 15 שופטי בית המשפט העליון. גם הרשמת דר להב אותתה על הכוונה להטיל הוצאות כבר בשלב המקדמי של החלטות טכניות בפני הרשמים. ההימנעות מהוצאות הייתה במקרים חריגים בלבד.
גרוסקופף הטיל הוצאות בסך 3,000 שקל על רועי מזרחי, כאשר דחה על הסף את עתירתו נגד משרד הבריאות בנושא הקורונה. ברק-ארז חייבה את המדינה בהוצאות בסך 3,000 שקל כאשר קיבלה ערעור מינהלי של יוצא דרפור בנוגע להליכים לגבי המשך ישיבתו בארץ. סולברג, קרא ו-וילנר חייבו את נהוראי פרץ ב-7,500 שקל לאחר שחזר בו מעתירה נגד צה"ל בנוגע לגיוסו. עמית הטיל על ארגון עדאלה הוצאות בסך 5,000 שקל בעתירה נגד תקנות הקורונה. אלרון חייב את ההתאחדות לכדורגל ב-3,000 שקל כאשר דחה על הסף עתירה שלה נגד בית הדין הארצי לעבודה. וילנר חייבה את סער שוקר בהוצאות של 10,000 שקל כאשר דחתה ערעור שלו בסכסוך מסחרי על שיווק משקפיים. ברון הטילה הוצאות בסך 4,000 שקל בדחותה בקשה לאיסור זמני על דיספוזיציה במקרקעין. ברק-ארז הטילה חיוב של 1,000 שקל כאשר קיבלה ערעור בסכסוך משפחתי.
כאמור, חלק מהחלטות אלו עשויות ללמד על שינוי גישה מצד בית המשפט העליון. בדרך כלל לא מוטלות הוצאות על עותרים ציבוריים (אם כי במקרה זה הציעו השופטים לארגון עדאלה לחזור בו); חיוב של צעיר לפני גיוס בהוצאות גם הוא נדיר, במיוחד כאשר חזר בו מן העתירה (השופטים מתחו ביקורת על התנהגותו); לא תמיד מוטלות הוצאות כאשר עתירות נדחות על הסף, והיום הדבר נעשה פעמיים; וגם הוצאות בבקשה להליך ביניים ובסכסוכים משפחתיים אינן שכיחות.
חיות נמנעה מלחייב את הרבנות הראשית בהוצאות בדחותה את בקשתה לדיון נוסף בנושא הכנסת חמץ לבתי החולים, ונימקה זאת ברגישות העניין ובתקווה שיימצא פתרון. וילנר לא הטילה הוצאות על דליה שחר, שעתרה בנוגע להעמדתה לדין של הנהגת שדרסה למוות את בתה. להב נמנעה מהטלת הוצאות על הוריה של קטינה נכה, למרות הלשון הבלתי-הולמת של בקשתם, וזאת "רק בשל מצבה של הקטינה ולפנים משורת הדין".
