היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, מבקש מבג"ץ לדון בעתירות שהפכו לתיאורטיות - במטרה לקבל פסק דין נגד השר לביטחון פנים,
אמיר אוחנה. כך עולה מתגובת הפרקליטות (יום ב', 18.1.21) לעתירות בנוגע לחיסוני האסירים. מנדלבליט ואוחנה התעמתו שוב ושוב, החל מתקופת כהונתו של אוחנה כשר המשפטים, בעיקר בנוגע לסמכויותיו של השר.
אוחנה הודיע לפני שבועיים, כי בשלב זה לא יחוסנו האסירים והעצורים, וכי יחליט רק בהמשך על החיסונים בהתאם למלאי שלהם. המשנה ליועץ המשפטי,
עמית מררי, הבהירה לו שמדובר בהחלטה חסרת סמכות - אך הוא הגיב באומרו שהסמכות נמצאת בידיו. בסוף השבוע כתב מנדלבליט לאוחנה, כי החלטתו בלתי חוקית וסירב לאפשר לו ייצוג נפרד בעתירות. אתמול (17.1.21) הסתיים חיסון הסוהרים והחל חיסון האסירים.
בעקבות זאת, ביקש אוחנה מהפרקליטות להודיע לבג"ץ: "מבצע חיסון האסירים כבר בעיצומו והחיסונים ניתנים לכל אסיר שזכאי וחפץ בכך בהקדם האפשרי. הואיל והמחלוקת שבה עסקו העתירות נפתרה באמצעות מתן החיסונים לאסירים על-פי תוכנית גורמי המקצוע, ובהיעדר צורך בהכרעה ביחס לסעד כלשהו, הרי שהעתירות התייתרו. לפיכך, השר מבקש מבית המשפט הנכבד לדחות את העתירות ולבטל את הדיון הקבוע בהן למחר".
הפרקליטות חוזרת על עמדתו של מנדלבליט, לפיה "ההנחיה לפיה אין לחסן עצורים ואסירים המוחזקים במשמורת שירות בתי הסוהר נגד נגיף הקורונה בטרם יחוסנו הסוהרים, ניתנה בחוסר סמכות ומכאן שאין היא יכולה לעמוד. עסקינן בהחלטה הפוגעת בזכותם של אסירים ל
כבוד, לשוויון, ולבריאות וטמונה בה פגיעה פוטנציאלית גם בזכותם לחיים. כל זאת, ללא כל הסמכה בדין ליתן אותה. יתרה מכך - החלטה זו של השר לביטחון פנים ניתנה בניגוד לעמדתו המקצועית של משרד הבריאות, האמון על קביעת תיעדוף החיסונים, תוך שהיא אינה נשענת על תשתית עובדתית כלשהי".
למרות שכאמור העתירות הפכו לתיאורטיות, מנדלבליט סבור שזהו מקרה חריג בו יש לדון בהן, על-מנת להבהיר בפסיקת בג"ץ, כי פרשנותו מחייבת את השרים. "עמדת השר לפיה הוא מוסמך להורות לממלאת-מקום נציבת בתי הסוהר ולשירות בתי הסוהר להימנע מהפעלת חובותיהם המשפטיות, תוך פגיעה בזכויות האדם של האסירים, עומדת בעינה. מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ראשונה במעלה, שיש בה כדי להשפיע על זכויות האדם של האסירים. כך למשל, היה ויחליט השר למנוע זכויות אחרות מאסירים, מטעמים השמורים עימו, ולהנחות את מ"מ נציבת בתי הסוהר ואת שירות בתי הסוהר לשלול זכויות אלו, בניגוד לדין ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
"כאמור לעיל, עמדת השר לביטחון הפנים היא שהוא מוסמך לעשות כן, ולפיכך, אין מדובר בסוגיה תיאורטית. מדובר, אפוא, בעניין בעל חשיבות עקרונית שעשוי לחזור על עצמו, אך הוא על-פי טבעו קצר מועד, כפי שמוכיח המקרה דנן. לנוכח זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, שעל בית המשפט הנכבד לדון בסוגיה העקרונית אותה מעוררות העתירות על-מנת להעמיד הלכה על מכונה". תגובת הפרקליטות הוגשה באמצעות עוה"ד ענר הלמן, רן רוזנברג ומתן שטיינבוך.
תגובתו של אוחנה לעתירה נלקחה מתוך מכתב ששיגר קודם לכן למנדלבליט, ובו הוא מתנגד לבקשתו לדון בעתירות למרות שהפכו לתיאורטיות. אוחנה כותב: "אני סבור כי אם תוגש מטעמך בקשה להוסיף ולדון בעתירה (על חשבון אלפי תיקים הממתינים ליומם) תהיה זו בקשה מבית המשפט הנכבד לקיים סימפוזיון על אירוע היסטורי גרידא. למותר לציין שסעיף 15 בחוק יסוד השפיטה לא הסמיך את בית המשפט הגבוה לצדק לקיים דיונים תיאורטיים על אירועי עבר שלא נדרש בהם סעד כלשהו. תהיה זו בקשה להשחית זמן שיפוטי יקר ללא כל תכלית מעשית.
"אבקש להבהיר, כי אם תכפה עלי כמשיב הצגת עמדה המנוגדת לדעתי בנסיבות הנוכחיות, תהיה זו סטייה קשה גם מגישתך שלך. ודוק, אין המדובר בדקויות של טיעון משפטי אלא בלב העמדה המוגשת. בעוד אני כמשיב מבקש לדחות את העתירה, על-פי הטיוטה שהועברה למשרדי אתה תבקש בשמי מבית המשפט לקבל אותה. אתה עצמך נוהג להבהיר כי כפיית ייצוג על המשיב (שיטה שהחוק ואני שוללים מכל וכל), נועדה למקרים קיצוניים שבקיצוניים, כדי למנוע פעולה בלתי חוקית. אולם באירוע דנן לא נותרה מחלוקת ביחס לסעד מעשי כלשהו, ואני אף מבהיר שלא עומדת החלטה עם השלכות תיאורטיות עתידיות. לפיכך כפייה מצדך את העמדה שתוגש בשמי, לא עומדת גם לו בגדריה של משנתך שלך בסוגיה זו. תהיה בכך הפרה של חובת האמונים שלך, הן כעובד מדינה והן כעורך דין".
