שופט בית משפט השלום בחיפה, שלמה בנג'ו, הרשיע (יום ב', 18.1.21) את מועד ג'מאל בביצוע הונאה בתחום הכשרות, כאשר הציג את מסעדתו ככשרה בניגוד לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון.
חוק איסור הונאה בכשרות קובע, כי רק בית עסק העומד בהשגחתה של הרבנות (המקומית או הראשית) יכול להציג את עצמו ככשר. עם זאת קבע בית המשפט העליון (דנג"ץ גיגי), כי בית עסק יכול להציג אישור על כך שהוא משתמש במוצרים כשרים - כל עוד לא יציג את עצמו ככשר. ג'מאל הציג במסעדתו תעודה של "איגוד הרבנים בישראל - קהילת החרדים" ושילוט לפיו המוצרים כשרים. המחלוקת הייתה האם ניסוח זה עומד בכללים שקבע בג"ץ, ובנג'ו משיב בשלילה.
"תליית תעודת כשרות שכזו, גם אם אינה מציינת על גבייה את שורש המילה כ.ש.ר, הינה אסורה בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות", קובע בנג'ו. "הדמיון הרב שיש בין התעודה שנתלתה לתעודת הכשר תקינה, בגופן, בכיתוב, יש בה כדי לגרום לאחיזת עיניים והטעיה. השימוש במילים 'איגוד הרבנים בישראל', אין בו אמת. לא מדובר באגוד רבני ישראל, אלא בקבוצה קטנה של רבנים נכבדים. ברם, שימוש כזה עשוי אף הוא להטעות את הצרכן התמים, במובן זה שמצג זה גורם לסועד שומר הכשרות לסבור בטעות, כי האיגוד מאגד בתוכו את כלל רבני ישראל, ולצקת לתוך תודעתו של שומר הכשרות הסביר, כי מדובר בתעודת הכשר, שאילולא כן, לא היו עומדים אחריה 'איגוד הרבנים', כאשר, בפועל, המציאות אינה כך.
"התעודה אומנם הוצגה במקום גלוי, אך עם זאת, היא תלויה הרחק מעיניהם של הסועדים במקום, כך שרק אם צרכן יתקרב ויקרא היטב בתעודה, וידקדק בכתוב בה, יבחין בתחתיתה, באותיות קטנטנות, כי תעודה זו אינה תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל. אף השימוש באותיות קטנטנות להבהרת הסתייגות זו, אינה מתיישבת עם הוראות דנג"ץ גיני, ואומרת 'דרשני'. שכן, היא מעלה על כותביה, כי לא ביקשו להבליט את העובדה שלא מדובר בתעודת הכשר ומחזקים את מצג השווא שיש בהתנהלות זו. אשר לשימוש במדבקות/מודעות בשלט בכניסה וכן במדבקות על דלת בית העסק המעידות כי 'כל המוצרים כשרים'. אף זה מצג שווא אסור. שכן, דנג"ץ גיני אסר זאת מפורשות.
"יש להבין, הצרכן שומר הכשרות הסביר, לא נכנס לסעוד במקום ומתחיל לפשפש בתעודות, ואין הוא בוחן את הניסוחים של המודעות. מרגע שהוא מבחין בתעודה שנחזית להיות תעודת הכשר, וכשבכל פינה, הוא מבחין במודעות המבשרות לו, שהמזון כשר, בהטיות ובניסוחים שונים, נוצר מצג בפניו, כי בית האוכל כשר ולא רק המוצרים כשרים. זו הטעיה ומצג שווא מובהקים של שומר הכשרות הסביר, גם אם נעשתה ללא מזיד, אותם ביקש דנג"ץ גיני למנוע בפסיקתו".
בנג'ו מדגיש: "המתודולוגיה של מנפיקי תעודות ההכשר האלטרנטיביות, והמודעות שהונחו בבית העסק, מאופיינת בשימושים של דקדוקי לשון תורנית-רבנית אלטרנטיבית, כדי לחמוק מלשונו הפסקנית של הוראות בג"ץ. הלכת גיני אסרה את השימוש במושגים 'כשר' על הטיותיו השונות או 'משגיח כשרות' המדגיש את ההשגחה של הרבנות על בית האוכל. כדי להתגבר על הלכת גיני, הוחלפו מושגים אלה, במושגים אלטרנטיביים אחרים - 'משגיח' הפך ל'מפקח', 'כשר' הפך ל'פיקוח מהודר', כשהכל ארוז במעטפת של תעודה הנחזית בצורתה, בכיתובה, לתעודת ההכשר של הרבנות, לצד ציון העובדה (הנכונה), כי כל המוצרים כשרים עם הכשר הרבנות הראשית".
בנג'ו מוסיף: "התנערותו של הנאשם מכך באמתלה, כי אינו מבין בכשרות, וכי כל הרבנים מבחינתו זה אותו דבר, היא במקרה הטוב היתממות, ובמקרה הפחות טוב זלזול בחוק. מכל מקום, היא אינה פוטרת אותו מאחריות, וככל שביקש שבית העסק שבבעלותו יהיה כשר, היה עליו, כאמור, לבחון ולבדוק מה נדרש ממנו על-פי חוק. איני גם מקבל את טענת הנאשם, כי תלה את התעודה מתוך כבוד ליהודים וכי בפועל בכלל לא היה משנה לו אם המקום עם תעודת כשרות או לא - אין ספק כי בית עסק המוצג ככשר, פותח את שעריו, גם בפני ציבור סועדים שומרי כשרות, הצורכים את מזונם רק במקומות בעלי תעודת כשרות, לדבר יש ערך כלכלי לבית העסק, שאילולא כן לא היה משקיע בכך הנאשם עמל רב ושוכר את שרותי איגוד הרבנים".
בנג'ו דחה את טענתו של ג'מאל בדבר אכיפה בררנית לאחר שמצא, כי קיימת אכיפה כלפי גופים שונים המעניקים תעודות דומות ולא רק כלפי "איגוד הרבנים". הוא זיכה מחמת הספק את ג'מאל מביצוע עבירה אחת והרשיע אותו בשתיים נוספות. הנתונים שהציגה הרבנות לבית המשפט העלו, כי קנסות ואף כתבי אישום הופעלו גם נגד נותני הכשרים נודעים כמו בד"ץ הרב לנדא ובד"ץ אגודת ישראל (אם כי מדובר בסך-הכל במקרים מועטים).
