לורן אנקרי, אשר הרג את שמונת בני משפחת עטר בתאונת דרכים, ירצה עשר שנות מאסר. העונש המירבי על מעשיו הוא 120 שנות מאסר; משמעות העונש היא 15 חודשי מאסר לכל אדם שהרג. בית המשפט העליון דחה (יום ג', 19.1.21) את ערעורו של אנקרי על עונשו, אשר נגזר במסגרת הסדר טיעון בידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט דניאל בן-טולילה).
התאונה התרחשה באוקטובר 2018 ליד ים המלח (בכביש 90). אנקרי נהג בג'יפ טויוטה כאשר בגופו קנביס, ניסה לעקוף רכב, עבר למסלול הנגדי והתנגש ברכבם של בני משפחת עטר. בתאונה נהרגו האב יריב עטר, האם שושי עטר וששת ילדיהם: יעקב (בן 12), עטרת (בת 11), איילה (בת תשע), מוריה (בת שבע), ידיד (בן חמש) ואביגיל (בת שלוש). הייתה זו אחת התאונות המזעזעות ביותר בשנים האחרונות, בה חוסלה בבת אחת משפחה שלמה.
במסגרת ההסדר הודה אנקרי בשמונה עבירות של הריגה, שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר. אנקרי הודה, כי נטל "סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאה הקטלנית בכך שנהג ביודעו, כי הוא מבצע עקיפה כשהדרך אינה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות, כשהוא יודע, כי כתוצאה מכל אלו הוא צפוי לגרום לתאונה שבה יקופחו חיי אדם". הוא גם הודה שבגופו היה קנביס, אותו נטל ערב קודם לכן. התביעה ביקשה לגזור עליו 13 שנות מאסר - עשירית בלבד מן העונש המירבי ו-19.5 חודשי מאסר על כל אחד מן ההרוגים.
כאמור, בן-טולילה גזר על אנקרי עשר שנות מאסר, תוך שהוא מציין שלחובתו 22 הרשעות בעבירות תנועה, כולל 14 עבירות של נהיגה במהירות מופרזת ועבירות אחרות שסיכנו חיי אדם. לקולא ציין בן-טולילה שהעקיפה נעשתה שלא בקו הפרדה רצוף או במהירות מופרזת, הודאתו של אנקרי וחרטתו, שירותו הצבאי המשמעותי, מצבו הבריאותי וההחמרה במצבו הנפשי בשל התאונה.
בערעורו טען אנקרי, כי יש לגזור את עונשו מעבירת ההמתה בקלות דעת (אחרי הרפורמה בעבירות ההמתה), שהעונש המירבי עליה הוא 12 שנות מאסר, ולא מעבירה ההריגה (שלפני הרפורמה). עוד טען, כי לא היה מקום להתייחס לכך שבגופו היה קנביס, שכן המדינה חזרה בה מן האישום בנוגע לכך. המדינה מצידה ביקשה לדחות את הערעור ולא ערערה על קולת העונש ביחס לזה שביקשה במחוזי.
בדחותו את הערעור אומר השופט ג'ורג' קרא: "בבסיס הדברים עומד עקרון ההלימה, המחייב מתן משקל הולם לכך שבתאונה הקטלנית קיפחו את חייהם שמונה בני משפחה, ובאחת - נמחתה המשפחה כולה באופן טרגי שהדעת מתקשה לסבול. כדין קבע בית המשפט קמא, כי ריבוי קורבנות התאונה הינו ריבוי מעשים לצרכי ענישה. משכך, הכלל הנוהג הוא כי על הענישה ליתן משקל הולם לערך החיים של כל אחד מקורבנות התאונה וכי לנסיבותיו האישיות של נאשם, שהינו על-פי רוב נאשם נורמטיבי, יינתן משקל משני ומוגבל בגזירת הדין".
קרא קובע: "הטענה כי מעשיו של המערער נושקים לעבירה של גרם מוות ברשלנות אינה עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה, ולפיהן נהג בפזיזות בכך שנטל סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאה הקטלנית ויצא לעקיפה ביודעו שהדרך אינה פנויה במרחק מספיק להשלמתה בבטחה. מכאן, שקיומו של יסוד נפשי של קלות דעת אינו נתון במחלוקת. גם תנאי הדרך במקטע הכביש הרלוונטי והעובדה כי לא הייתה כל הפרעה לראות, אינם תומכים בטענת קרבת המעשה לרשלנות".
עוד נדחתה טענתו של אנקרי בנוגע להתייחסות לשימוש בסם. עובדה זו נותרה בכתב האישום המתוקן ולכן בן-טולילה היה רשאי להתחשב בה, גם אם העבירה הנובעת מכך הושמטה ממנו."גם לו נסיבה זו הייתה נגרעת ממכלול נסיבות החומרא, לטעמנו לא היה בדבר כדי לשנות מן התוצאה העונשית", מעיר קרא. הרפורמה בעבירות ההמתה אינה מסייעת לאנקרי, משום שכוונת המחוקק לא הייתה לשנות את רמת הענישה הנוהגת. בן-טולילה כבר הביא בחשבון את כל השיקולים לקולא ואין מקום להקל עוד יותר.
קרא מסיים באומרו: "אין לכחד, כי נסיבות המקרה קשות הן, לדאבון הלב. היקף ההרס שזרעה התאונה רחב - נגדעו חייה של משפחה שלמה בת שמונה נפשות, וקרוביה נדונים לשאת את חסרונם ואת ידיעת דבר מותם האכזרי. גם חייו של המערער מתנהלים בצל התאונה הקטלנית והשלכותיה. אולם, בעבירות מסוג זה משקלן של הנסיבות האישיות מוגבל ולא שוכנענו כי נפלה שגיאה במשקל שיוחס להם בגזר הדין באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור".
השופטים מני מזוז ויעל וילנר הסכימו עם קרא. את אנקרי ייצגו עוה"ד ששי גז, ינון הימן, אביעד חייט, עידן שני ושחר ליס, ואת המדינה - עוה"ד אופיר טישלר ועמית גינת.