ניצולי שואה ופעילי הנצחה מבקשים מבג"ץ (יום ג', 26.1.21) להורות לממשלה לדרוש מממשלת גרמניה להשלים את סכום השילומים שנגרע מן ההסכם המקורי בספטמבר 1952. להערכתם, מדובר ב-17 מיליארד דולר. לטענתם, אין המדובר בנושא מדיני רגיל בו בית המשפט אינו מתערב, אלא במילוי של חובה מוסרית.
כאשר החל המו"מ עם מערב גרמניה על הסכם השילומים, הודיעה ישראל - בהסכמת הגרמנים - שהיא תובעת 1.5 מיליארד דולר. בפועל סוכם על תשלום של מיליארד דולר, כאשר היתרה ("השליש החסר") נקבעה כחלקה בפיצוי של מזרח גרמניה - שהייתה תחת שלטון קומוניסטי וסירבה לנהל מו"מ כלשהו עם ישראל. ההסכם הוצג כהחזר למדינה על הוצאותיה בקליטת ניצולי השואה וכפיצוי חלקי על אובדן רכוש יהודי בשואה, הוא עורר סערה ציבורית עזה ביותר אך מנע את קריסתה הכלכלית של ישראל בשנותיה הראשונות.
על-פי העתירה, בשנת 1990 - עם נפילתו של מסך הברזל - פנתה ישראל שוב למזרח גרמניה וזו הסכימה לראשונה לנהל מו"מ בנושא, אך המגעים לא הבשילו בשל קריסת המשטר הקומוניסטי באוקטובר של אותה שנה והאיחוד בין שני חלקי גרמניה. "היה זה אך טבעי ומתבקש כי לאחר איחודה מחדש של גרמניה, תשוב ישראל ותעלה את תביעתה לשליש החסר שהופחת מהסכם השילומים. זאת, מאחר שלפי עקרונות המשפט הבינלאומי, גרמניה המאוחדת היא היורשת של כל מחויבויותיה של מזרח גרמניה. אולם למיטב ידיעת העותרים לא נעשתה כל פניה רשמית ומסודרת מצד ממשלת ישראל אל ממשלת גרמניה המאוחדת בתביעה לתשלום 'השליש החסר' מהסכם השילומים", נטען בעתירה.
"לעמדת העותרים, על ממשלת ישראל חלה חובה לפנות לשלטונות גרמניה בתביעה לתשלום 'השליש החסר' מהסכם השילומים. כפועל יוצא מכך, העדר פעולה מצד הממשלה בנושא זה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. תביעת השילומים אינה עוד נושא מדיני 'רגיל', שבו מוקנה לממשלה שיקול דעת רחב האם לבצע פעולה מסוימת או להימנע ממנה. מדינת ישראל ראתה עצמה כמצווה לתבוע מגרמניה את השילומים שהיא חייבת כלפי העם היהודי בכללותו, ויהא זה בלתי סביר באופן קיצוני מצידה להתכחש כעת למשימה זו", הם אומרים.
בין העותרים מצויים ניצול השואה צבי גיל, חבר מועצת יד ושם; ההיסטוריון פרופ' שמעון רדליך, ניצול שואה גם הוא; איש התיאטרון שמואל עצמון, ניצול שואה; שמחה שטיין, לשעבר מנכ"ל בית לוחמי הגטאות; ואהרון מור, לשעבר בכיר באוצר שעסק בנושא הרכוש היהודי. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד גלעד שר ואיתי מלמד.
