חברת הביטוח ש.שלמה ומנכ"לה לשעבר, צבי ליבושור (כיום מנכ"ל חברת הביטוח שירביט), הסתירו משיקולי מס את מהותו האמיתית של תשלום שקיבל ליבושור. כך קובע (22.2.21) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין, בדחותו של ערעורו של ליבושור על חיובו במס מלא על מיליוני שקלים שקיבל מהחברה עם סיום עבודתו.
ליבושור הועסק כמנכ"ל ש.שלמה, שהייתה בשליטת שלמה שמלצר המנוח, בשנים 2012-2007 והיחסים ביניהם הסתיימו בטונים צורמים. ליבושור דרש מן החברה 5.7 מיליון שקל, ובשנת 2014 - לאחר הליך גישור - נחתם ביניהם הסכם. ליבושור קיבל 571,000 שקל כפדיון אופציות למניות החברה, 370,000 שקל כפדיון חופשה, 696,000 שקל תמורת שמירת סודיות ואי-תחרות, 50,000 שקל בשל "עוגמת נפש בגין התמשכות הליכי סיום יחסי עבודה וגיבוש תנאי הפרישה במשך כשנה וחצי", 12 כרטיסי טיסה זוגיים במחלקת עסקים לארה"ב ו-263,000 שקל כהשתתפות בשכר עורכי דינו.
ליבושור דיווח לרשות המיסים על פדיון ימי החופשה כהכנסה החייבת במס מלא (כ-50%), על פדיון האופציות והסודיות כהכנסה החייבת במס רווחי הון (כ-25%) ועל הפיצוי בגין עוגמת נפש כהכנסה פטורה. פקיד שומה רחובות קבע שכל ההכנסות הן בגין עבודה וחייבות במס מלא, וכך גם תמורת כרטיסי הטיסה - 275,000 שקל. ליבושור ערער על כל החיוב, אך במהלך הדיון ויתר על רוב טענותיו ונותרו להכרעה הסיווג של פדיון האופציות והפיצוי על עוגמת נפש.
בורנשטיין דחה את הערעור בשני הנושאים. הוא קובע, כי ליבושור - אשר לא קיבל בפועל את האופציות - לא הצליח לסתור את החזקה ולהוכיח שמדובר למעשה בתשלום תמורת עבודתו. הוא לא הוכיח שהחברה החליטה להקצות לו מניות, ובוודאי שלא הוכיח שהיא בחרה במסלול המאפשר לו לשלם רק מס רווחי הון. ליבושור עצמו הודה בעדותו שההקצאה לא קרמה עור וגידים, וכך גם עולה מדוחותיה של שלמה ביטוח.
בנוגע ל"פיצוי על עוגמת נפש" אומר בורנשטיין: "המערער לא תמך את טענתו באשר ל'עוגמת הנפש' בכל ראיה מטעמו, לא הוכיח מהי אותה עוגמת נפש שהוכרה לו, ועל שום מה הוא זכאי לפיצוי בסכום שנקבע בעניין זה בהסכם הפשרה. המערער אף לא הציג כל ראיה באשר למו"מ שהתנהל עובר לחתימת הסכם הפשרה, וכאמור, לא הביא לעדות כל נציג מטעם החברה אשר יבהיר על שום מה נתנה החברה הסכמתה לשלם לו עבור 'עוגמת נפש'. המערער אף לא זימן לעדות גורם מטעמו שלו, אשר השתתף בהליכי המו"מ והיה שותף לניסוח הסכם הפשרה.
"...בנסיבות אלו, הרושם המתקבל הוא כי מדובר בתשלום ששולם למערער על-רקע טענות אחרות שהיו לו ובקשר לתשלומים אחרים, כפי שפורטו במכתב הדרישה מטעמו ובטיוטת כתב התביעה שניסח במסגרת הליכי המו"מ הממושכים. יודגש כי בטיוטת כתב התביעה לא נכללה כל התייחסות מצידו של המערער לנזק מסוג 'עוגמת נפש'. מהאמור עולה, כי התשלום שכונה בהסכם הפשרה כפיצוי בגין 'עוגמת נפש"'אינו אלא מסווה להכנסת עבודה וכי הגדרתו ככזה נעשתה מטעמי מס גרידא".
ליבושור חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את ליבושור ייצג עו"ד איתן צחור, ואת פקיד השומה - עוה"ד יעל הרשמן ונעה אלשיך.
