בידיה של פאינה קירשנבאום היו כספים קואליציוניים ב-1.2 מיליארד שקל לאורך השנים, והיא טוותה רשת מסועפת של שוחד במטרה לעקוף את הפיקוח. כך נטלה לעצמה למעלה מ-2 מיליון שקל, וחילקה כספים מכספי הציבור למפלגה, למקורביה, למשפחתה וגם מעצמה לא חסכה. כך אומר (יום ה', 25.3.21) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ירון לוי, בהכרעת הדין במשפטה של מי שהייתה סגנית שר הפנים ומזכ"ל
ישראל ביתנו.
הפרשה החלה כאשר מי שהיה יו"ר המועצה האיזורית שומרון,
גרשון מסיקה, פנה לקירשנבאום וביקש את עזרתה בפרעון חובותיה של החברה לפיתוח השומרון. היא הסכימה, בתנאי שהחל"פ תיצור קופה קטנה בסך 1.5 מיליון שקל לטובתה - ומסיקה הסכים כמוצא שלל רב. כתוצאה מכך, הוציאה החל"פ כספים רבים למטרות שכלל לא היו נחוצות לה, כולל סכום פנטסטי (בלשונו של לוי) של 487,000 שקל תמורת שתי חוברות שאנשי החל"פ כלל לא הכירו.
במקביל הכירה קירשנבאום את
דניאל אלינסון, שהיה זקוק לכספים להרחבת פעולותיה של עזרא - ואילו קירשנבאום ראתה בו מקור הכנסה נוספת בדמות מחצית מן התקציבים. בכספים אלו מימנה קירשנבאום סקר בקרב יהדות ארה"ב על עמדותיהם, כולל שאלות על ישראל ביתנו ו
אביגדור ליברמן; מתוך 44 שאלות, רק אחת נגעה לעזרא. עזרא מימנה נסיעות לחו"ל של קירשנבאום ובני משפחתה, כולל חופשה משפחתית בקנדה, ורכישת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה במסווה של "צורכי עבודה".
לוי מתאר את פרשת המופעים של בני הזוג (דאז) נלי דינוביצקי ואיגור רוז, שהפכו לעדי מדינה. השניים שילמו לקירשנבאום ולמי שהיה ראש אגף הארגון במפלגה, דאוד גודובסקי, 10% מן הסכומים שקיבלו תמורת המופעים ש"ארגנו" להם השניים. על השקעתה של קירשנבאום בחברת דון טבק של בני הזוג אומר לוי, כי היא מלמדת על העמקת השחיתות של קירשנבאום, אשר השתמשה בכספי ציבור לצרכיה העסקיים. היא פעלה בדרך עקלקלה ומושחתת, קובע לוי.
על פרשת איגוד הכדורסל אומר לוי, כי היא נבעה מכך שרמי כהן הבין את יכולתה של קירשנבאום להרעיף כספים, ומתוך שידע את הפסול שבמעשיו - פעל שהכסף יעבור לחברה שבבעלות רעייתו, בתיה כהן. כהן גם מצא דרך יצירתית לעקוף את המגבלות, כאשר הכסף עבר לאיגוד דרך מכון וינגייט - שניכה עמלה של 6%. לוי מציין, כי על הפרקליטות לבחון את חלקם בפרשה זו של גורמי משרד החינוך ומכון וינגייט. בפרשה זו הסתבך כהן בזיוף מסמכים שאותם שלח למשטרה כאשר החלה החקירה נגדו. במקביל, הוא גם התיימר להעסיק את טמיר קירשנבאום, בנה של פאינה, כאשר למעשה שילם לו תמורת לא-כלום.
גם פרשת איגוד הכדוריד היא הרעפת טובות הנאה הדדיות על חשבון הקופה הציבורית, ממשיך לוי. בפרשה זו נטל
משה קליסקי לעצמו את תפקיד המתווך, אותו מילא כהן בפרשת איגוד הכדורסל, והוא אף עלה על רבו (כהן). גם כאן ניתנו כספים קואליציוניים, תמורת תשלום לקליסקי ושוב דרך מכון וינגייט שנטל עמלה של 6%. "כספי ציבור אינם אמורים להגיע לכיסיהם של מתווכים המנצלים את קשריהם עם אנשי ציבור מושחתים ולקופתו של ארגון ציבורי העוקף את כללי המדינה שעל כספיו הוא נסמך", מדגיש לוי.
פרשת עמותת איילים, ממשיך לוי, התרחשה במהלך החקירה הסמויה אשר האזנות הסתר במהלכה חשפו את שיטתה של קירשנבאום. היא הסוותה את השוחד בצורה מתוחכמת, ובלא ההאזנות - ספק רב אם ניתן היה להעמידה לדין על שוחד, מציין לוי. בפרשה זו קיבלה קירשנבאום שוחד בדמות שכר לחותר מיכאל קלגנוב, ובקשה לתשלומים נוספים לקלגנוב ולח"כית לשעבר
ליה שמטוב.
בפרשת מועצת מגילות הסכימו ראש המועצה דאז,
מרדכי דהמן, והשדלן
ישראל יהושע כי האחרון יקבל 20% מן הכספים הקואליציוניים. "התיאור של דהמן אינו פחות מאשר מטלטל", אומר לוי. אנשי החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית ידעו מראש מהו הסכום שיש להעביר על-פי הסיכומים עם קירשנבאום, והדיונים עימה היו העמדת פנים. כך עלה תקציבה של המועצה ב-13 מיליון שקל, מתוכם קיבל יהושע 2 מיליון שקל. כאשר ביקורת פנימית עמדה לחשוף את המתרחש, התערבה קירשנבאום ומנעה אותה.
לוי מסיים באומרו: "הנזק לאמון הציבור מן השימוש המושחת בכספי ציבור הוא הרסני. מקוממת ההסוואה של השיקול הזר על-ידי טובת המפלגה, שיקול לאומי וכדומה. נדרש שילוב נסיבות ייחודי של ריבוי עדי מדינה והאזנות סתר בזמן אמת, המאפשר לחשוף את השחיתות במלוא כיעורה". הטיעונים לעונש יישמעו ב-23.5.21. את המדינה מייצגים עוה"ד מאור אבן-חן,
יונתן קרמר, יעל שחף, משה עקירב ו
נטלי קוקוי; את קירשנבאום מייצגים עוה"ד
גיורא אדרת,
אורן אדרת ואלון קליין; ואת כהן - עוה"ד
אבי חימי ו
משה וייס.
