"התמונה המתקבלת היא שלא זו בלבד שאי-אמירת אמת אינה מחסום בלתי עביר בפני הנאשמת, אלא שמדובר בכלי משמעותי בארגז הכלים שלה". כך אומר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ירון לוי, בפסק הדין בו הרשיע את סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, בקבלת שוחד בסך 2.2 מיליון שקל.
לאורך פסק הדין, המשתרע על פני 1,058 עמודים, חוזר לוי שוב ושוב על חוסר האמון המוחלט שלו בגרסאותיהם של קירשנבאום ו
רמי כהן, לשעבר מנכ"ל משרד החקלאות, אשר הורשע לצידה. הוא קובע, כי השניים שיקרו הן לחוקרי המשטרה (לפני שבחרו לשמור על זכות השתיקה) והן בעדויותיהם בבית המשפט. לוי אומר: "מכנה משותף נוסף לשני הנאשמים, העובר כחוט השני לאורך גרסתם, טענותיהם וראיותיהם, הוא בניית מגדלי שקר, על פירורי אמת. לכאורה, בפי הנאשמים גרסה סדורה, שניתן היה לצפות מהם שימסרו אותה לאלתר. דא עקא, שלא כך נהגו הנאשמים בחקירתם. משנפל עליהם חשד לשחיתות אישית, תחת להסביר, הוליכו הנאשמים, תחילה את החוקרים, ואחר כך, את בית המשפט, סחור סחור, בגרסאות כזב.
"הגדיל הנאשם [כהן] לעשות, ובאצטלה מעושה של אביר הנחלץ להגן על רעייתו [בתיה כהן, שנדונה למאסר על תנאי בשל חלקה בפרשה] - ולדבריו, לכן נמנע מזימונה כעדת הגנה מטעמו - כל אימת שנתקל בראייה מסבכת, הטיל על כתפי רעייתו את האחריות למעשיו הפליליים, תחת המנטרה 'בתיה, אשתי, אני אוהב אותה, אבל היא פישלה'. מעין פתרון נוח שנשלף כל אימת שלנאשם היה קושי להסביר את התנהלותו. אילו אמת הייתה בטענתו זו של הנאשם, כי רעייתו אחראית למעשים, הדעת נותנת שמייד היה טוען זאת בפני החוקרים. לא כך נהג הנאשם. אילו אמת הייתה בטענתו זו של הנאשם, לא היה נמנע מהעדת רעייתו. ההסבר ההגיוני היחיד להימנעותו מהעדת רעייתו הוא שהנאשם ידע שרעייתו לא תאשר את גרסתו".
לדברי לוי, קירשנבאום וכהן החלו לשתוק בחקירתם - לטענתם בשל הדלפות המשטרה מהחקירה, תחושתם שהחוקרים מחפשים אותם וכי אין ערך לדברים שהם אומרים בחקירותיהם. "לכל אדם, בלא קשר לרום מעלתו - ואפילו הוא סגן שר, או מנכ"ל משרד ממשלתי - החשוד בפלילים, נתונה הזכות שלא לשתף פעולה בחקירה, ולהימנע ממסירת גרסה. עם זאת, נפסק שלא כל מה שכל נאשם רשאי לעשות, נאשם שהוא איש ציבור, צריך לעשות אפילו יש בליבו על המשטרה. כזכור, במועד החקירה, שני הנאשמים היו אנשי ציבור.
"שניהם שמרו, בנחת ובשלווה, על שתיקה ארוכה וממושכת משך כשנתיים וחצי לפחות – הנאשמת מיום 12.1.2015 והנאשם מיום 30.1.2015, עד תחילת משפטם, ובחלק מהפרשיות, תקופה ממושכת יותר, עד עדותם במשפט במהלך שנת 2018... התמונה המתקבלת מחומר הראיות היא שהם ניצלו את תקופת שתיקתם כדי ליצור גרסה בדויה ומתואמת ולמלא בהדרגה את פרטיה, חלקם בתיאום עם עדים שהאמת לא הייתה נר לרגליהם".