זו הרשימה שנשלחה לפרסום במדורי הדו-שבועי ב"ישראל היום" ב-29 בנובמבר 2007 ונפסלה לפרסום כי "אנחנו לא מעודדים את השחיתות"! - ומאז חדלתי לפרסם בחינמון המכור הזה, כאשר הבנתי כי נוסד ומומן, בין השאר, כדי להדיח את אולמרט ולהמליך עלינו את נתניהו. עם זאת, לאור אווירת ה"עליהום" על אולמרט באותם ימים, אינני בטוח אם עיתון עברי אחר היה מפרסם את הרשימה הזו, ובוודאי שלא הארץ.
בהזדמנות זו עולה בדעתי לשאול את ה"פובליציסטים" העבריים הממשיכים לפרסם ב"ישראל היום" - תמורת תשלום שמקורו כמובן בשלדון אדלסון (אמנם לא כולם מקבלים שכר כדן מרגלית) - איך הם מסתדרים עם מצפונם המקצועי ועם יושרם המוסרי כאשר הם מסכימים לכתוב בחינמון ששׂם מיגבלות ברורות על נושאי כתיבתם והבעת דיעותיהם. ואת התחת של מי הם ינשקו כאשר אולמרט יצא זכאי מכל משפטיו?
והנה הרשימה הנפסלת שלי, שפורסמה לבסוף לראשונה במכתב העיתי שלי, בגיליון 306 מיום 7.1.08, יחד עם סיפור עזיבתי את החינמון המכור:
ראש-הממשלה הקודם אריאל שרון הוא לכל הדיעות עדיין חי. כשהיה לא רק חי אלא גם מתפקד כראש-ממשלה, לא עבר יום שלא שפכו את דמו בתקשורת. כך למשל באתר האינטרנט של אחד העיתונים המשפיעים היה אייקון של מדור יומי קבוע שבו יכולת בלחיצת עכבר לקבל את כל תולדות פרשיות השחיתות של ראש הממשלה שלך.
הייתה הפוגה מסויימת בשיכרון הרדיפה אחרי שרון בימי הנסיגה מגוש קטיף, שתאמה את השקפותיהם הפוליטיות של חלק ניכר מן העיתונאים ועורכיהם, אך עד מהרה התחדש מחול השדים, כאשר ידיעה רודפת ידיעה, וכאשר יש ערפדים שמתמחים במציצת דמו של שרון - עד שגם אדם חזק כמוהו, שלעג לביקורות והבטיח בחיוך אבהי לפחות עוד קדנציה בראשותו - כרע-נפל, ולדעתי חלק מכריע בהתמוטטותו יש לתקשורת הזדונית הישראלית, ששמה לה למטרה מסחרית וגם פוליטית להרוס כל ראש-ממשלה מכהן בישראל.
רוצים הוכחה? איך מיד איבדה התקשורת הישראלית עניין בשרון לאחר שהרגה אותו בעודו ממשיך לחיות? ומה קרה לכל טחנות הצדק המשפטיות והעיתונאיות, שבמידע עליהן טירטרו אותנו הכותרות יום-יום? - הן נמוגו.
האדרת נפלה על כתפי אהוד אולמרט, שכמסופר בעיתונים, בלילה בו איבד שרון את הכרתו ואולמרט הופקד מיד תחתיו כממלא-המקום, אמר: "מה, כבר?" - כאילו קיווה שיידחה עוד קצת המועד שבו תוטל עליו האחריות העליונה למדינת ישראל, וכולנו נחסה עדיין תחת כנפי האחריות של שרון, הוותיק והמנוסה ממנו, לכל הדיעות, כולל דעתו של אולמרט עצמו.
לפני הבחירות האחרונות היו בסקרים לקדימה בראשות אולמרט כמעט אותו מיספר מנדטים שהיו לה בסקרים בראשות שרון. אבל אז צצה דמות פרולטארית-פאתטית עם שפם ארוך, שלא הצליחה להיבחר אפילו למזכ"ל ההסתדרות בשעתו - עמיר פרץ (שקיבל את התפקיד לאחר שהמזכ"ל המנצח חיים רמון עבר לממשלה); ומבלי לדעת אנגלית, ועם שפם קצוץ קמעה, וכאשר מאחוריו סנדק אקדמי בדמות פרופ' אבישי ברוורמן הטירון הפוליטי היהיר - שבהּ לפתע את דימיון הציבור והתקשורת, שהתמסרו ל"חזונו" החברתי ולחזון "השלום" שלו, שניהם הזויים לגמרי ורחוקים מאוד מהבעיות האקוטיות, בייחוד הביטחוניות, של ישראל, שעימן הייתה אמורה להתמודד הממשלה שתיבחר.
קדימה הפסידה בסקרים ובבחירות את אותם שבעה או עשרה מנדאטים של חסידיו השוטים של פרץ, שעזבו אותה ובחרו "עבודה", וכך נאלץ ראש הממשלה אולמרט להפקיד את תיק הביטחון בידי האיש המצחיק הזה עם השפם הקצוץ (כעצת תדמיתניו). אלמלא כן, היה יכול שאול מופז להמשיך להיות שר ביטחון, או מתן וילנאי, או אהוד ברק, כפי שלבסוף קרה, ובצדק, אך באיחור של מלחמה קשה אחת.
אז תפסיקו להאשים ולהתלונן ברוב צדקנותכם! - אתם שפכתם את דמו של שרון, שללא ספק היה מנהל את מלחמת לבנון השנייה בצורה מקצועית יותר, אם כי קשה לדעת אם בתוצאות טובות יותר עבורנו.
ואתם, בטיפשותכם האלקטוראלית, המלכתם עלינו את פרץ כשר הביטחון באותה מלחמה. ועכשיו אתם, התקשורת, אתם הציבור המתבכיין - כולם אשמים לכם ורק אתם צדיקים! - אז תמשיכו להקיז גם את דמו של אולמרט, ולהחליש עוד יותר את מפלגתו קדימה, ואני מבטיח לכם שאחרי הבחירות הבאות עוד תתגעגעו למצב של היום!
